באור

משתפים בפנימיות התורה

וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וגו’ (בראשית יב, א), רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (תהלים מה, יא): שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְרָאָה בִּירָה אַחַת דּוֹלֶקֶת, אָמַר תֹּאמַר שֶׁהַבִּירָה הַזּוֹ בְּלֹא מַנְהִיג, הֵצִיץ עָלָיו בַּעַל הַבִּירָה, אָמַר לוֹ אֲנִי הוּא בַּעַל הַבִּירָה. כָּךְ לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם אוֹמֵר תֹּאמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא מַנְהִיג, הֵצִיץ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ אֲנִי הוּא בַּעַל הָעוֹלָם. (תהלים מה, יב): וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ. וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ, לְיַפּוֹתֵךְ בָּעוֹלָם, (תהלים מה, יב): וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ, הֱוֵי וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם.

בראשית רבה לט א

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 18

נלקח מספר: שם משמואל

שמעי בת וראי

במ”ר ר’ יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, הנה פרט בכאן שלשה דברים שמיעה, ראי’, הטית האוזן, יש לפרש דשמיעה הוא קבלה כדמתרגם על שמיעה קבלה, והיינו שמקבל דברי זולתו אעפ”י ששכלו איננו מחייבו, וכמו שמצינו וישמע יעקב אל אביו ואמו וילך פדנה ארם, אף שקשה הי’ עליו לילך לגלות והי’ בנפחד גדול שלא יטמע ח”ו בבית לבן ושע”כ נטמן בבית עבר מקודם י”ד שנה, מ”מ לא השגיח על דעתו ורצונו רק קיבל דבריהם, וכן הוא בכמה מקומות בתנ”ך, ראי’ הוא עוד יותר שבעיניו יראה שאין דרך אחר רק כמו שנצטוה, הטית אוזן הוא עוד יותר, והיינו להשכיל לירד לסוף כוונת המצוה, ולשון הרמב”ם להיות רודף אחר כוונת התורה, לא לבד שטחית הדברים רק להשכיל על עיקר הכוונה אף שאינה מפורשת, וכל שלש אלה נצרך לכל אדם הבא לטהר, בראשונה צריך להיות בבחי’ שמיעה לקבל מאמר השי”ת להתנהג עפ”י דרכי התורה אפי’ על שמאל שהוא ימין בלי התחכמות, ואח”כ יזכה לבחי’ ראי’ שבעצמו יראה ויבין וירדוף אחר כוונת התורה, וזהו נקרא שמטה אוזן לשמוע כוונת הדברים הבלתי נשמע משטחית המאמר, וכענין שכתב הרמב”ן ריש פ’ קדושים שיכול להיות נבל ברשות התורה עיי”ש: יגוי”ל עוד ששלשתן מתיחסים לגוף ונפש ושכל, קבלת הדברים בלי שום התחכמות מתיחס לגוף, ראי’ לנפש שזה הוא מכוחות הנפש לצייר במחשבתו כאלו הדבר עומד לפניו והוא רואה, הטית אוזן היינו להשכיל על כוונת התורה זהו כח השכלי, ובלשון המקובלים הוא נפש רוח ונשמה, שאין האדם זוכה להקרא אדם אלא בהשלמת שלשתן, ויש לפרש שזה עצמו הוא מארצך וממולדתך ומבית אביך, ארצך מתיחס לגוף, מולדתך לנפש, בית אביך לשכל, וכל אלה כמו שיש בקדושה, כן יש להיפוך, וילך לו מזה, אלא ידבוק בשמיעה ראי’ הטית אוזן דקדושה: