זוֹ מְרוּבָּה, וְזוֹ מוּעֶטֶת. וַאֲפִילּוּ בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶן שָׁוִין, וּכְמַעֲשֶׂה דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית, זוֹ — חַמָּה, וְזוֹ — צוֹנֶנֶת.
יומא מז ח
מעשה רבי ישמעאל בן קמחית
ובמה שאמרנו יש לפרש דברי הש”ס יומא (מז.) אמרו עליו על ר’ ישמעאל בן קמחית פעם אחת סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק ונתזה צנורא מפיו על בגדיו וכו’, ומשמע שם שהי’ ביוהכ”פ, ועוד מעשה כזו, ותימא איך ביוהכ”פ אחר ז’ ימי הפרישה יצא מבהמ”ק לדבר עם גוי, ותמיד הייתי מסביר לעצמי שהי’ בעת ששלטו האומות על ישראל, וגם זה דוחק גדול, ולהנ”ל יש לפרש בפשיטות דידוע דיתרון האור מהחושך דכשרואין שיש במציאות חושך ניכרת מעלת האור, והנה הכ”ג הי’ צריך אז להראות מעלת ישראל ולאהבם לפני אבינו שבשמים, ע”כ עשה מעשה זה לצאת ולדבר עם הגוי ובודאי השיג גיאות מאוד מזה שכ”ג ביום הזה ידבר עמו, בזה הראה לפני המקום מעלת ישראל שאם אהרן הכהן הי’ מדבר עם אחד הי’ עוד ממעט עצמו כנ”ל ונשבר לבו בקרבו, וא”כ ראוים ישראל לברכה ולחיים טובים ולכל השפעות טובות: