וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה נַסְּכוּ מַיִם בֶּחָג — אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: נַסְּכוּ לְפָנַי מַיִם בֶּחָג, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם גִּשְׁמֵי שָׁנָה. וְאִמְרוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת. מַלְכִיּוֹת — כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, זִכְרוֹנוֹת — כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנְיכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה, וּבַמֶּה — בְּשׁוֹפָר.
ראש השנה טז טו
נסכו לפני מים בחג
בש”ס ר”ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, וכן הד’ מינים באים לרצות על המים, ויש להבין הלוא ישראל נוטלין ברכתם בשמ”ע: יחונראה לפרש ע”י מאמרם ז”ל כל השקפה לרעה חוץ מהשקפה של מתנות עניים, והגיד כ”ק אבי אדמו”ר זצללה”ה, כי התחתונים אינן יכולין לסבול רוחניות, וכמו שאמרה אשת מנוח מות נמות כי אלהים ראינו, וע”כ כל השקפה שהיא התחברות הרוחניות לגשמיים אין הגשמיים יכולין לסבול וגורם להם רעה, חוץ מהשקפה של מתנות עניים כי אני את דכא אשכון ובאמצעות מתנות עניים דהיינו התחברות להעני יכולין לסבול ושוב מובן שגורם טובה עכ”ד: יטויש לפרש ולבאר הדברים עפ”י דברי הרמב”ן בפסוק הנאמר בברכות פ’ בחקותי (כ”ו י”א) ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, וז”ל ולא ידעתי מה הטעם בזה שיאמר הקב”ה כי בשמרנו כל המצוות ועשותנו רצונו לא ימאס אותנו בגעול נפשו וכן בעברנו על בריתו ועשותנו נאצות גדולות אמר ולא מאסתים ולא געלתים ואמר הנביא בשעת (הקללה) [צ”ל הקלקלה] המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך, אבל הענין סוד מסתרי התורה אמר שיתן משכנו בתוכנו והנפש אשר ממנה יבוא כמשכן לא תגעל אותנו ככלי שמגעילין אותו ברותחין, אבל בכל עת יהיו בגדינו לבנים וחדשים כי הגעילה פליטה כדברי רש”י עכ”ל, ואף שדבריו הם סתרי התורה כמ”ש בעצמו וחוצפה היא לפני אנשים כמוני לפרש דבריו כי אין לנו עסק בנסתרות ואין אתנו יודע אף כטפה מן הים, מ”מ כל פטפוטי דאורייתא טבין, ויש לפרש דבריו גם קרוב לפשוטו, כי ידוע שטבע החלק להשתוקק ולהתדבק להכלל שהוא שורשו, כמו האש שמתנועעת למעלה לשורשו ליסוד אש אלא שנאחז למטה בהפתילה, ומ”מ כשניתן אש ממש גדול ממנו למעלה אין כח באחיזתו למטה בהפתילה לעצור בעד האש שבפי הנר, ונתנתק ועולה ומתדבק בהאש שלמעלה: כוכדמיון זה יש לומר בחלקי הקדושה הנאחזים בהתחתונים כשמתקרבים להם רב קדושה רוחנית, אין להרכבה והאחיזה שבתחתונים כח לעצור בעד חלקי הקדושה שלא יעלו ויתדבקו ברב קדושה, וכדמיון מחט קטנה הנמשכת אחר אבן השואבת ואין להדבר שהמחט תחובה בו כח לעצור בעדו, וע”כ כאשר שכינה שורה בישראל הי’ חשש שמעט חלקי קדושה והנשמה הקדושה שיש בכל אחד מישראל יומשכו אחר כלל הקדושה, והרכבת הגוף לא תעצור כח לעכב בעדה, וכדמיון נדב ואביהוא שיצאה נפשם באהבה וכמו שפירש האוה”ח ריש פ’ אחרי, והוא כדמיון כלי שמגעילין אותו ברותחין שהרותחין מושכין הבליעה לחוץ, בזה באה ההבטחה ולא תגעל נפשי אתכם, והיינו שהקדושה בישראל תתאחד אתם עד שלא תנתק ההרכבה, והגם שאפי’ אם אין עושין רצונו ית”ש באה ההבטחה זו, ומ”מ הבטיח עוד שאפי’ בהיותם עושי רצונו שחלקי הקדושה מתלהבין מאד לצאת מנרתיקם וכמו נדב ואביהוא, וא”כ כשעושן רצונו ית”ש יש חשש יותר, ע”כ באה ההבטחה ולא תגעל נפשי אתכם, כן נראה לפרש דברי הרמב”ן ז”ל, ואם שגיתי ה’ יכפר בעדי: כאולפי האמור יובנו דברי כ”ק אבי אדמו”ר זצללה”ה שהתחתונים אינם יכולין לסבול רוחניות וכמאמר אשת מנוח כנ”ל, באשר הרוחניות מושכת מהתחתונים כל חלקי הקדושה שיש בהם, וע”כ כל השקפה לרעה חוץ מהשקפה הנאמר במתנות עניים, שהרי בעניים אין הרוחניות מושכת מהם, שהרי לעולם אני את דכא ואינו מזיק להם, אדרבה מחי’ אותם כמ”ש להחיות רוח שפלים, וה”ה להמתחבר עמהם ע”י המתנות וכענין שבאה הבטחה ולא תגעל נפשי אתכם כנ”ל: