אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא נַעֲשָׂה בַּעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מַה שֶׁלֹא נַעֲשָׂה בְּדוֹר הַמַּבּוּל, כְּתִיב בְּדוֹר הַמַּבּוּל (בראשית ו, ה): וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם, וּבַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים כְּתִיב (מיכה ב, א): הוֹי חשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, הֲרֵי זֶה בַּלַּיְלָה. וּמִנַיִן אַף בַּיּוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר (מיכה ב, א): בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ, אוֹתָן לֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם פְּלֵיטָה, וְאֵלּוּ נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶן, אֶלָּא בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים וְהַצַּדִּיקוֹת שֶׁהֵן עֲתִידִין לַעֲמֹד מֵהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל יד, כב): וְהִנֵּה נוֹתְרָה בָּהּ פְּלֵטָה הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת, הִנֵּה מוֹצִיאִים בָּנִים וּבָנוֹת אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת, בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים וְהַצַּדִּיקוֹת הָעֲתִידִים לַעֲמֹד מֵהֶן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה נַעֲשָׂה בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין מַה שֶׁלֹא נַעֲשָׂה בַּסְּדוֹמִיִּים, בַּסְּדוֹמִיִּים כְּתִיב (בראשית יח, כ): וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד, וּבְשֵׁבֶט יְהוּדָה כְּתִיב (יחזקאל ט, ט): עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד, וְאוֹתָן לֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם פְּלֵטָה, וְאֵלּוּ נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם פְּלֵטָה, אֶלָּא אוֹתָהּ (איכה ד, ו): הַהֲפוּכָה כְמוֹ רָגַע, לֹא פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּמִּצְווֹת, (איכה ד, ו): לֹא חָלוּ בָה יָדָיִם, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם לֹא חָלַת יַד לְיַד, אֵלּוּ פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּמִּצְווֹת, (איכה ד, י): יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְׁלוּ יַלְדֵיהֶן, כָּל כָּךְ לָמָּה, (איכה ד, י): הָיוּ לְבָרוֹת לָמּוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת עַמִּי. אָמַר רַבִּי חָנִין נֶאֱמַר בִּכְּרַכֵּי הַיָּם מַה שֶׁלֹא נַעֲשָׂה בְּדוֹר הַמַּבּוּל, (צפניה ב, ה): הוֹי ישְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים, גּוֹי שֶׁהָיָה רָאוּי כָּרֵת, וּבְאֵי זוֹ זְכוּת הֵן עוֹמְדִין, בִּזְכוּת גּוֹי אֶחָד, בִּזְכוּת יְרֵא שָׁמַיִם אֶחָד, שֶׁהָיוּ מַעֲמִידִין בְּכָל שָׁנָה. רַבִּי לֵוִי פָּתַר לָהּ לְשֶׁבַח, גּוֹי שֶׁכָּרַת בְּרִית, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמֵר (נחמיה ט, ח): וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית.
בראשית רבה כח ה
נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול
ויובן ג”כ דברי המדרש פ’ כ”ח אמר ר’ אבא בר’ כהנא נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול כתיב בדור המבול וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ובעשרת השבטים כתיב הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם הרי זה בלילה ומנין שאף ביום ת”ל באור הבוקר יעשוה וכו’ אמר ר’ ברכי’ נעשה בשבט יהודה ובנימין מה שלא נעשה בסדומים בסדומים כתיב וחטאתם כי כבדה מאד ובשבט יהודה ובנימין כתיב עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד והדברים מפליאים איך זרע קדוש בני אברהם יצחק ויעקב שטבעם נטע נעמן יצאו כ”כ לתרבות רע, אך הוא הדבר שאמרנו שאדרבה לפי גודל מעלתם שהי’ ראוים לקדושה עליונה מאד, וקילקלו אפי’ קילקול מיעוט, מ”מ באשר השחית ענינם שלא הי’ עוד מקום השראת קדושה העליונה, ממילא הי’ שורה עליהם לעומתו כוחות רעות שמשכו אותם לכל רע בעל כורחם שלא בטובתם, וזה תוכחות מגולה לאיש הנלבב לשמור דרכו אפי’ בדבר שאיננו נראה לו כ”כ קילקול, מ”מ באשר ישראל מעותדין למעלה גדולה, מה גם אנשים שהם טובים מתולדתם שראוים למעלה יותר גבוה צריך שמירה עוד יותר ויותר, שח”ו אם לא ישמור עצמו הוא מעותד ח”ו לנפילה גדולה יותר, מה גם בענין קדושת המעור אף כי אפי’ חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהי’ בו צד אחד מעון, מ”מ עיקר הכוונה צריך להיות לא למטעת כרמים לבד ח”ו, ומובן שבכלל זה להתקדש במותר לו, ודי בזה אזהרה למבין יותר מפרשת קדושים: