וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה’ אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם (בראשית ג, ח), אָמַר רַבִּי חַלְּפוֹן שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ הִלּוּךְ לַקּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה’ אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, וְהִלּוּךְ לָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, כג): וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מְהַלֵּךְ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מִתְהַלֵּךְ, מְקַפֵּץ וְעוֹלֶה. עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (תהלים לז, כט): צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וגו’, וּרְשָׁעִים מַה יַּעֲשׂוּ פוֹרְחִים בָּאֲוִיר, אֶלָּא הָרְשָׁעִים לֹא הִשְׁכִּינוּ שְׁכִינָה בָּאָרֶץ.
בראשית רבה יט ז
וישמעו את קול ה’
אמר יהודה בן בצלאל זלה”ה כאשר לכל דבר יבוקש תכלית, ולפי ענין שלו יש לו תכלית, שאם היה הפעל פעל חשוב וגדול ראוי שיהיה לו גם כן תכלית חשוב, שאין ראוי שיהיה תכלית פחות ושפל לפעל חשוב, ומכל שכן פעל האל שכל פעולותיו בחכמה והשכל, שכל פעולותיו ומעשיו הם הולכים לתכלית ראוי לפי הפועל. וכאשר ראינו ביציאת מצרים שפעל השם נוראות גדולות מאוד והוא בעצמו ובכבודו הוציאם ממצרים, אם כן ראוי שיהיה לפועל הזה תכלית ויהיה תכלית חשוב כפי ערך הפעל אשר פעל השם למען אותו התכלית. וכאשר מצאנו בכתוב שתכלית היציאה הוא שיהיה לישראל לאלקים וכדכתיב בתחלת היציאה (שמות ו׳:ז׳) והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים, ובסוף פרשת תצוה (שם כ”ט) כתיב המוציא אתכם מארץ מצרים לשכני בתוכם, מוכח כי תחלת היציאה היה על מנת שיהיה להם לאלקים. ולפיכך יבאו הפרשיות כסדרן דמתחלה הוציאם ממצרים ואח”כ נתן להם י’ דברות והתחלתם אנכי ה’ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים לא יהיה לך אלקים אחרים ואח”כ שאר דברות ופרשת אלה המשפטים. כי מאחר שהוא לאלקים להם צריכים לקבל את משפטיו כי כל אלקים יש לו משפט במה שהוא אלקים, ולפיכך המביא משפטו לפני ערכאות של עובדי ע”ז מייקר שם ע”ז שמקבל עליו משפט אלקי נכר שכל משפט שייך לאלהות, והרי בכל מקום אצל משפט כתיב אלקים (שם כ”ב) ונקרב בעל הבית אל האלקים וכן בכל מקום, ולפיכך אחר קבלת אלהותו מיד קבלת משפטיו שבזה הם עמו מה שמקבלים משפט אלקי ישראל שודאי אלקים נקרא המנהיג את העם וכדכתיב (שם ל”ב) עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו, ואין הנהגה בלא משפט שהמשפט הוא הנהגת העם. ולפיכך תבין כמה גדול עון המביא משפטו בערכאות של עובדי ע”ז שיוצא ממשפט אלקי ישראל ונכנס תחת משפט אלקי נכר, כי כל אלהות יש לו הנהגה והמביא משפטו בערכאות מייקר הנהגת אלהות אחר, שהרי מיד אחר קבלת מלכותו בסיני נתן להם משפטים השייכים לאלהותו. ואח”כ היה רוצה לשכון ביניהם שהרי מיד אח”כ כתיב (שם כ”ה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו’, והנה התבאר כי תכלית היציאה שיהיה להם לאלקים ולהיות שכינתו ביניהם. ומעתה יש לעיין בתכלית הזה אם התכלית חשוב ראוי שיהיה בשבילו פעל גדול, ויש לשאול הנה השמים כסאו והארץ הדום רגלו ויהא שכינתו בעליונים ולמה בחר לשכון בתחתונים, ובדבר זה מעלין ולא מורידין יהיה אלהותו בעליונים למה צריך בתחתונים שהם עפר רימה ותולעה. אמנם אם נמצא שכל דבר המציאות תלוי בשכינתו בתחתונים ודבר זה הוא הכל מעתה הוסר השאלה, וכאשר תדע כי הוא יתברך מצטרף לנמצאים במה שהם עלולים, כי הוא יתברך שהוא עלת הכל רצונו בעלול וכאשר יש עלה יש כאן עלול נמצא, כי התקשרות הסבה הראשונה בנמצאים מצד שהוא יתברך עלה להם והנמצאים הם עלולים ממנו, וכבר הארכנו בקשור הנכבד הזה למעלה אצל ויקרא אליו מתוך הסנה. וכאשר התבאר זה אם כן אין עליך לומר שמיוחדים בזה העליונים כי אם התחתונים, כי במה שנקראים עליונים הם פועלים בתחתונים והם כמו עלה נחשבים ואין עיקר עצמם שהם עלולים, אבל התחתונים במה שהם תחתונים הם עלולים בעצמם, ולפיכך החבור האמתי שיש לסבה הראשונה שהוא עלה באמת הוא בתחתונים במה שהם עלולים באמת. ובמדרש רבות בפרשת בראשית (פ’ י”ט) וישמעו את קול ה’ אלקים מתהלך בגן לרוח היום מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך עיקר שכינה בתחתונים היתה כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע ראשון חטא קין נסתלקה לרקיע השני חטא דור אנוש נסתלקה שכינה לרקיע שלישי חטא דור המבול נסתלקה שכינה לרקיע רביעי חטא דור הפלגה נסתלקה שכינה לרקיע הה’ עמדו סדומיים וחטאו נסתלקה שכינה לרקיע ששי עמדו מצרים בימי אברהם וחטאו נסתלקה לרקיע השביעי, ואח”כ עמדו ז’ צדיקים והורידו השכינה בארץ אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה דכתיב צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה ורשעים מה הם עושים עליה וכי פורחים באויר אלא צדיקים ישכינו שכינה בארץ ע”כ. וביאור ענין זה כמו שאמרנו, כי מתחלה כאשר נברא העולם ואין פחיתות בעלול כלל, היה השם יתברך מתחבר כאשר ראוי חבור העלה בעלול, ואין התחברות רק בתחתונים במה שהם עלולים באמת, עד שנמצא חטא בנמצאים העלולים אז מפרידים הדבוק ההוא עד שאין כאן חבור העלה אל העלול. ואלו שבעה חטאים שחטאו העלולים, לפי שמתחלה בבריאת עולמו נתן להם אלו מצות אבר מן החי ברכת השם ע”ז גילוי עריות דינין גזל שפיכת דמים, הם ז’ מצות שהם חבור העלה בעלול על ידי גזירותיו ומצותיו במה שהעלול מקבל גזירת ומצות העלה. ועוד יתבאר בספר תפארת ישראל, ולפיכך מיד כשנברא האדם נתן לו שבע מצות: