תְּפִלָּה מְנָא לַן? דְּתַנְיָא: שִׁמְעוֹן הַפָּקוֹלִי הִסְדִּיר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל עַל הַסֵּדֶר בְּיַבְנֶה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: מֵאָה וְעֶשְׂרִים זְקֵנִים, וּבָהֶם כַּמָּה נְבִיאִים, תִּיקְּנוּ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת עַל הַסֵּדֶר.
מגילה יח ח
ביאור בסדר ברכות שמונה עשרה
לעניין סידור הברכות האמצעיות, הגמרא אומנם מביאה טעם בפשט, אך אפשר להרחיב יותר ולראות שהגמרא מזמינה אותנו לצאת למסע אישי ולאומי עם סדר ברור מאוד לתהליכים. הברכה הראשונה היא ברכת הדעת. מתוך לימוד, אדם יכול להגיע לחשיבה מחדש על מצבו. מתוך זה יגיע לתשובה, (ברכת השיבנו) להרהורים, לרצון להתקדם. מתוך זה יבין שטעה ויבקש על סליחה (ברכת סלח לנו), יתחרט על נפילותיו, וזו הגאולה הפרטית של האדם, (גואל ישראל), היכולת לשים לב למקומו ולקחת על זה אחריות. מתוך זה אדם יגיע לברכה במעשיו (ברכת השנים). הרי מהי ברכה? – תוספת. האדם מוסיף ומתעלה בנפשו וברצונותיו! ומתוך שלוקח אחריות על עצמו ומתקדם, הוא מסוגל לאסוף את כוחותיו, לקבץ אותם ולנתב אותם למקום חיובי, למקומם הטבעי (מקבץ נדחי עמו ישראל). מתוך זה יוכל לגדול עד כדי להיות במקום של משפט, כלומר, להיות בעל דעת תורה, שמתוכה יודע מה מתאים ומה לא מתאים לו (השיבה שופטינו). מתוך זה, כבר יגיע למצב של סיום הרע שבתוכו (למלשינים), ומתוך זה יגיע לצדקות וחסידות (על הצדיקים). מתוך זה יוכל לבנות את משכנו הפרטי (בונה ירושלים), בבחינת “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” , ומתוך זה יזכה לצמיחה (את צמח דוד), לצמיחת משיח שלו עצמו, בבחינת רוח הקודש, ומתוך זה תישמע תפילתו, הלוא היא יכולתו להשפיע על כלל המציאות (שומע תפלה).