תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה — מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם דְּעָבַר יוֹמוֹ בָּטַל קׇרְבָּנוֹ.
ברכות כו יח
טעה ולא התפלל
בעצם העובדה שהתפילה הראשונה היא החובה העכשווית והשנייה היא השלמת החסר, הגמרא מדגישה את החשיבות בזמן שאדם צריך להשלים כל דבר שהוא – להשלים קודם כול את העניין האקטואלי ולא דברים קודמים. מצב של צורך להתחיל בהשלמה של דברים קודמים עלול לייאש את האדם. אי אפשר להסתכל בעבר וממנו לפעול, אלא לפעול מתוך ההווה וממנו לתקן את העבר אם ישנה אפשרות. לכן קודם כול יתפלל תפלית החובה, ורק לאחר מכן את תפילת התשלומים.