משנה: אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כּוֹבֶד רֹאשּׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְלִין כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם. אֲפִילוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. וַאֲפִילוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק.,הלכה: רִבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּא הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל. וּמַה טַעַם לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכוּרַת וְלֹא מִיָּיִן. רִבִּי זְרִיקָן רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי הַמֵּיצַר אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִסְתַּבְּרָא אֶלָּא מִן הָדֵין קָרְייָן לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכוּרַת וְלֹא מִיָּיִן.,תַּנִּי לֹא יַעֲמוֹד אָדָם וְיִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִין אֶלָּא מִתּוֹךְ דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה וְכֵן אַל יִפָּטֵר אָדָם מִתּוֹךְ חֲבֵירוֹ לֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִין אֶלָּא מִתּוֹךְ דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בִּנְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ חוֹתְמִין אֶת דִּבְרֵיהֶן בְּדִבְרֵי שֶׁבַח וּבְדִבְרֵי נְחָמָה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר חוּץ מִיִּרְמְיָהוּ שֶׁחָתַם בְּדִבְרֵי תוֹכָחוֹת. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן עוֹד הוּא בְּדִבְרֵי נְחָמוֹת חָתַם וְאָמַר כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל. לְפִי שֶׁהָיָה יִרְמְיָה חוֹזֵר וּמִתְנַבֵּא עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. יָכוֹל בְּחוּרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָתַם. תַּלְמוּד לוֹמַר עַד הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָה בְּמַפּוֹלֶת שֶׁל מַחֲרִיבָיו חָתַם. לֹא חָתַם בְּדִבְרֵי תוֹכָחוֹת. וְהָֽכְתִיב וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל־בָּשָׂר. בַּגּוֹיִים הִיא עֲסִיקִינָן. וְהָֽכְתִיב כִּי מָאוֹס מְאַסְתָּנוּ. הֲשִׁיבֵנוּ תַחַת כִּי מָאוֹס מְאַסְתָּנוּ. אַף אֱלִיָּהוּ לֹא נִפְטַר מֵאֱלִישָׁע אֶלָּא מִתּוֹךְ דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה. וַיְהִי הֵמָּה הוֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר. בְּמַה הָיוּ עוֹסְקִין רִבִי אַחֲוָה בְּרִבִּי זְעִירָא אָמַר בְּקִרְיַת שְׁמַע הָיוּ עוֹסְקִין. הֵיךְ מַה דְּאָמַר אָמַר וְדִבַּרְתָּ בָּם. רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי אָמַר בִּבְרִיאַת עוֹלָם הָיוּ עוֹסְקִין. הֵיךְ מַה דְּאָמַר בִּדְבַר ײ֨ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. רִבִּי יוּדָן בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַיְבוּ אָמַר בְּנֶחָמוֹת יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ עוֹסְקִין. כְּמַה דְאָמַר דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַיִם. וְרַבָּנָן אָֽמְרִין בַּמֶּרְכָּבָה הָיוּ עוֹסְקִין. הֵיךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וגוֹ׳.,ר̇ יִרְמְיָה אָמַר לֹא יַעֲמוֹד אָדָם וְיִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ דִּין שֶׁל הֲלָכָה. רַב יִרְמְיָה אָמַר הָעוֹסֵק בְּצוֹרְכֵי צִיבּוּר כְּעוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה. רַב חוּנָא אָמַר הָרוֹאָה טִיפָּה כְּעֵין חַרְדָּל יוֹשֶׁבֶת וּמְשַׁמֶּרֶת עָלָיו שִׁבְעָה נְקִיִים וְקָאִים וּמַצְלִי. זְעִירָא בַּר חִינְנָא אָמַר הַמֵּקִיז דָּם בַּקֳּדָשִׁים מָעַל. עוֹד הִיא מֵהֲלָכוֹת קְצוּבוֹת. תַּנִּי בַּר קַפָּרָא אָמַר אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין נִידָּה לְנִידָּה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינָי. תַּנִּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא מַרְבֶּה אָדָם דָּגָן וְתֶבֶן וּמַעֲרִים עָלָיו לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. אַבְדָּן שָׁאַל לְרִבִּי כַּמָּה מַעֲלוֹת בַּקּוֹדֶשׁ. וְהוּא אָמַר לֵיהּ אַרְבַּע. וְכַמָּה מַעֲלוֹת בִּתְרוּמָה. וְהוּא אָמַר שָׁלֹשׁ וְקָאִים וּמַצְלִי.,רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם אַל יְהֵא הַפָּסוּק הַזֶּה זָז מִתּוֹךְ פִּיךָ ײ֨ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגַּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי אָבִין רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וַחֲבֵרָייָא ײ֨ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ.,רִבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ײ֨ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּצִּילֵנוּ מִשָּׁעוֹת הַחֲצוּפוֹת הַקָּשׁוֹת הָרָעוֹת הַיּוֹצְאוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם.,אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כּוֹבֶד רֹאשּׁ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הִשְׁתַּחֲווּ לַײ֨ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ בְּחֶרְדַת קֹדֶשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חְנִינָא אָמַר עִבְדּוּ אֶת ײ֨ בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִרְעָדָה. אָמַר רִבִּי אָחָא לִכְשֶׁיָּבוֹא יוֹם רָעָה תָגִילוּ.,אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל צָרִיךְ לֵישֵׁב שְׁתֵּי יְשִׁיבוֹת. אַחַת עַד שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל וְאַחַת מִשֶּׁיּתְפַּלֵּל. עַד שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ. וְאַחַת מִשֶּׁיּתְפַּלֵּל אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ.,חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְלִין שָׁעָה וְשׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת אַחַר תְּפִילָּתָן. אֵימָתַי עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה. אֵימָתַי עוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּן. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ חֲסִידִים הָֽיְתָה בְרָכָה נִיתֶּנֶת בְּתוֹרָתָן וּבְרָכָה נִיתֶּנֶת בִּמְלַאכְתָּן.,חוּנָה אָמַר הַמִּתְפַּלֵּל אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת נִקְרָא רָשָׁע. שֶׁנֶּאֱמַר סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלֵּכוּן. רַב חוּנָה אָמַר כָּל־מִי שֶׁאֵינוּ נִכְנַס בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְעָתִיד לָבוֹא. מַה טַּעַם סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלֵּכוּן.,אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הַמִּתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ כְּאִילּוּ מַקִּיפוֹ חוֹמָה שֶׁל בַּרְזֶל. מֻחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. תַּמָּן אָמַר רִבִּי אַבָּא אָמַר רִבִּי חִייָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן צָרִיךְ לְאָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁהוּא מְיוּחָד לִתְפִילָּה. וְכָה אָמַר הָכִין. כַּאן בְּיָחִיד כַּאן בְּצִיבּוּר.,רִבִּי פִינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא הַמִּתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּאִילּוּ מַקְרִיב מִנְחָה טְהוֹרָה. מַה טַעַם כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית ײ֨. רִבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ דִּרְשׁוּ אֶת ײ֨ בְּהִמָּֽצְאוֹ. אֵיכַן הוּא מָצוּי. בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב. אֵיכַן הוּא קָרוֹב. בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶּׁאֱלֹהֵיהֶן עוֹמֵד עַל גַּבָּן. מַאי טַעְמָא אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְפּוֹט.,רַב חִסְדָּא אָמַר זֶה שֶׁנִּכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת צָרִיךְ לְהִכָּנֵס לִפְנִים מִשְּׁנֵי דְּלָתוֹת. מַה טַעַם אַשְׁרֵי אָדָם שׁוֹמֵעַ לִי לִשְׁקוֹד עַל דַּלְתוֹתַי תָּמִיד. דַּלְתוֹתַי וְלֹא דְּלָתִי. מְזוּזוֹת וְלֹא מְזוּזַת. אִם עָשָׂה כֵן מַה כְתִיב תַּמָּן כִּי מוֹצְאִי מָצָא חַיִּים.,רַב חוּנָא אָמַר זֶה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת צָרִיךְ לְהָקֵל אֶת רַגְלָיו. מַה טַעַם נֵדְעָה נִרְדְּפָה לְדַעַת אֶת ײ֨. וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא צָרִיךְ לְהַלֵּךְ קִמְעָא. מַה טַעַם כִּי אַתָּה צְּעָדַי תִּסְפּוֹר.,אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּרִית כְּרוּתָה הִיא הַיָּגֵעַ תַּלְמוּדוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לֹא בִמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא עֵינְתּוֹנָיָא בְּרִית כְּרוּתָה הִיא הַיָּגֵעַ תַּלְמוּדוֹ בְצִנְעָה לֹא בִמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ. מַה טַעַם וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּרִית כְּרוּתָה הִיא הַלָּמֵד אֲגָדָה מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר לֹא בִמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם הַסּוֹבֵר תַּלְמוּדוֹ לֹא בִמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ. מַה טַעַם פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ.,רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי תַּנְחוּם בֵּי רִבִּי חִייָא זֶה שֶׁהוּא רוֹאֶה חֲלוֹם קָשֶׁה צָרִיךְ לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ײ֨ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁיְּהוּ כָּל־חֲלוֹמוֹתַי שֶׁחָלַמְתִּי בֵּין בַּלַּיְלָה הַזֶּה בֵּין בִּשְׁאָר הַלֵּילוֹת בֵּין שָׁחָלַמְתִּי אֲנִי וּבֵין שֶׁחָֽלְמוּ לִי אֲחֵרִים. אִם טוֹבִים הֵם יִתְקַייְמוּ עָלַי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה לִבְרָכָה וּלְחַיִּים. וְאִם לְדָבָר אַחֵר כְּשֵׁם שֶׁהָפַכְתָּ אֶת מֵי הַמָּרָה לִמְתִיקָה וּמֵי יְרִיחוֹ עַל יְדֵי אֱלִישָׁע לִמְתִיקָה. וְאֶת קִלְלַת בֶּן בְּעוֹר לִבְרָכָה כֵּן תַּהֲפוֹךְ אֶת כָּל חֲלוֹמוֹת הַקָּשִין. וּמַה שֶׁחָֽלְמוּ אֲחֵרִים לְטוֹבָה לִבְרָכָה וְלִרְפוּאָה וּלְחַיִּים לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשוֹן וּלְשָׁלוֹם. הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵינִי שִׂמְחָה. לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָּבוֹד וְלֹא יִדּוֹם ײ֨ אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ. וְלֹא אָבָה ײ֨ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמוֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפוֹךְ ײ֨ אֱלֹהֶיךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ײ֨ אֱלֹהֶיךָ. אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְמָחוֹל וּבֲחוּרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּיו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִיחַמְתִּים וְשִׂימַּחְתִּים מִיגוֹנָם.,אֲפִילוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. אָמַר רִבִּי אָחָא הֲדָא דְּאָמַר בְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּמַלְכֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם מֵשִׁיב שְׁאֵילַת שָׁלוֹם. תַּנִּי הָיָה כּוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם אֲפִילוּ מֶלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. הָיָה כּוֹתֵב שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת כְּגוֹן אֵל אֱלֹהִים ײ֨ הֲרֵי זֶה גוֹמֵר אֶת אֶחָד מֵהֶן וּמֵשִׁיב שְׁאֵילַת שָׁלוֹם.,רִבִּי יוֹחָנָן הֲוָה יְתִיב קְרִי קוֹמֵי כְּנִישְׁתָּא דְּבָבֶל בְּצִיפּוֹרִין עָבַר אַרְכוֹנָא וְלָא קָם לֵיהּ קוֹמוֹי אָתוּן בְּעַיָּן מִימְחוּנֵיהּ. אֲמַר לוֹן אַרְפּוּנֵיהּ בְּנִימוֹסָא דְּבָרְיֵיהּ הוּא עֲסִיק. רִבִּי חֲנִינָא וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עָלוּן קוֹמֵי אַנְטִיפּוּטָא דְּקֵיסַרִין חֲמִתוּן וְקָם מִן קוֹמֵיהוֹן. אָֽמְרוּ לֵיהּ מִן קוֹמוֹי אִילֵּין יְהוּדָאֵי אַתְּ קָאִים. אָמַר לוֹן אַפֵּיהוֹן דְּמַלְאָכִין חֲמִית. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי עָלוּן קוֹמוֹי אִרְסִקִּינָס בְּאַנְטוֹכִיָּא חֲמִתוּן וְקָם מִן קוֹמֵיהוֹן. אָֽמְרִין לֵיהּ מִן קוֹמוֹי אִילֵּין יְהוּדָאֵי אַתְּ קָאִים. אָמַר לוֹן אַפֵּיהוֹן דְּהַנֵּי אֲנָא חֲזֵי בִקְרָבָא וּנְצַח. רִבִּי אָבוּן עַל קוֹמוֹי מַלְכוּתָא כִּי נְפַק הָפַךְ קְּדָל. אֲתוּן בְּעַיּוּן מִיקְטְלִינֵיהּ וַחֲמוּן תְּרֵין זִיקוּקִין דְּנוּר נָֽפְקִין מִקָּדְלֵיהּ וְשָֽׁבְקוּהּ. לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר וְרָאוּ כָל־עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ײ֨ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָֽרְאוּ מִמֶּךָּ.,תַּנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי וְרָאוּ כָל־עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ײ֨ נִקְרָא עָלֶיךָ. כֹּל אֲפִילוּ רוּחוֹת אֲפִילוּ שֵׁדִים. רִבִּי יַנַּיי וְרִבִּי יוֹנָתָן הֲווּ מְטַייְלִין בְּאסלטין חַמְתּוּן חַד וְשָׁאַל בְּהוֹן אֲמַר לְהוֹן שְׁלַמְכוּן רִבַּייָא. אָֽמְרִין אֲפִילוּ תּוֹאַר חֲבֵרוּת אֵין עָלֵינוּ לְרָעָה.,רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִיהֲגִי בְּאוֹרַיְּתָא סַגִּין הֲוָה נְפִיק לְבַר מִתְּחוּמָא דְּשַׁבָּתָא וְהוּא לָא יְדַע לְקַיֵּם בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד. רִבִּי יוּדָן בֵּי רִבִּי יִשְׁמָעְאֵל מִיהֲגִי בְּאוֹרַיְּתָא סַגִּין הֲוָת גוּלְתֵיהּ שְׁרָעָה מִינֵיהּ [וְהוּא לָא יְדַע לְקַיֵּם בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִי שִׁמְעוֹן מִיהֲגִי בְּאוֹרַיְּתָא סַגִּין הֲוָת גוּלְתֵיהּ שְׁרָעָה מִינֵיהּ] וַהֲוָת חֲכִינָא מִזְהָרָה לָהּ. אָֽמְרִין לֵיהּ תַּלְמִידוֹי רִבִּי הָא גוּלְתֵיךְ שְׁרִיעָה. אָמַר לוֹן וְלֵית הַהִיא רְשִׁיעָתָא זְהִירָה לָהּ.,אֲפִילוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק. רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא נָחָשׁ. אֲבָל עַקְרָב מַפְסִיק. לָמָּה דְּמָֽחְייָא וְחָֽזְרָה וּמָֽחְייָא. רִבִּי אִילָא אָמַר לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא כָּרוּךְ אֲבָל אִם הָיָה מַרְתִּיעַ כְּנֶגְדּוֹ הֲרֵי זֶה מַסְתִּיר מִלְּפָנָיו. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַפְסִיק אֶת תְּפִילָּתוֹ. תַּנִּי הָיָה עוֹמֵד בְּאִסְרָטַייָא אוֹ בִּפְלָטֵייָא הֲרֵי זֶה מַעֲבִיר מִפְּנֵי הַחֲמוֹר וּמִפְּנֵי הַקָּרוֹן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַפְסִיק אֶת תְּפִילָּתוֹ.,אָֽמְרִין עָלָיו עַל רִבִּי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל וּבָא חֲבַרְבָּר וְהִכִּישׁוֹ וְלֹא הִפְסִיק אֶת תְּפִילָּתוֹ וְהָֽלְכוּ וּמָֽצְאוּ אוֹתוֹ חֲבַרְבָּר מֵת מוּטָל עַל פִּי חוֹרוֹ. אָֽמְרוּ אִי לוֹ לְאָדָם שֶׁנָּֽשְׁכוֹ חֲבַרְבָּר. וְאִי לוֹ לַחֲבַרְבָּר שֶׁנָּשַׁךְ אֶת רִבִּי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא. מַה עִיסְקֵיהּ דְּהָדֵין חֲבַרְבָּרָיָא כַּד הֲוָה נְכִית לְבַר נַשָּׁא אִין בַּר נַשָּׁא קָדִים לְמַיָא חֲבַרְבָּרָא מָיִית. וְאִין חֲבַרְבָּרָיָא קָדִים לְמַיָא בַּר נַשָּׁא מָיִית. אָֽמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו רִבִּי לֹא הִרְגַּשְׁתָּ. אָמַר לָהֶן יָבֹא עָלַי מִמָּה שֶׁהָיָה לִבִּי מִתְכַּוֵּן בִּתְפִילָּה אִם הִרְגַּשְׁתִּי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר בָּרָא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲיָן תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.
משנה ברכות ה א
להיכנס שני פתחים
יש לעיין במקור המקביל בבבלי: בבלי מסכת ברכות דף ח. אמר רבי אחא ברבי חנינא: מאי קרא? “אשרי אדם שומע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי” (משלי ח לד), וכתיב בתריה (פסוק לה): “כי מוצאי מצא חיים [ויפק רצון מה’]”.אמר רב חסדא לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת שני פתחים סלקא דעתך אלא אימא שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל: רואים הבדל מהותי בין הירושלמי לבבלי בעניין כניסה לבית הכנסת. הבבלי מביא את כל הפסוק, שבסופו מופיע עניין השמירה – “לשמור על מזוזות פתחי”. כלומר הצורך להיכנס לבית הכנסת שיעור שני פתחים הוא מפני הסכנה שבחוץ. כך פוסק המהר”ם, שדווקא בבית כנסת פתוח לרשות הרבים יש צורך להיכנס שיעור שני פתחים. לעומת זאת, הירושלמי אינו מביא את המשך הפסוק, אלא רק את תחילתו. הוא שם דגש על שקידה – “לשקוד על דלתותי” – ולא על שמירה. משמעות השקידה היא להיכנס לפנימיות לא מפני סכנת החיצוניות, אלא להבדיל בין עולם הקודש לעולם החול, ומפני שמטרת האדם היא להיות פנימי, יש להיכנס ‘שתי דלתות’, כלומר שתי דרגות, דרגה מתוך דרגה, לעולם פנימי של חיבור עם ה’. דרגה של יציאה מעסקי העולם הזה ודרגה פנימית יותר של כניסה לרצון הלב. לכן הב”ח מסביר שהירושלמי לא דומה לבבלי בעניין הכניסה אל בית הכנסת, אלא בעניין צורת בית הכנסת – שצריכה להיות עזרה לפני הכניסה אליו, כמו בבית המקדש. שוב אנו פוגשים את הדימוי בירושלמי בין התפילה ובית הכנסת לבין מקום המקדש. הב”ח מבאר שהדימוי בא להמחיש שהאדם נכנס לבית כנסת כמו לבית מקדש – ללא אמצעי בינו לבין ה’.