אמר רב יצחק מה אם זה שבנה מזבח לשמי

במד”ר ר’ יצחק פתח מזבח אדמה תעשה לי וגו’ אמר רב יצחק מה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו אברהם שמל עצמו לשמי עאכו”כ, ר’ לוי פתח ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה’ אמר מה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הריני נגלה עליו ומברכו אברהם שמל עצמו עאכו”כ, הנה ר’ יצחק סובר שענין מילה הוא הכנה לקנין השלימיות, כענין מזבח שהוא הכנה ומקום לקרבן, ור’ לוי הוסיף כי מילה יש בה שלימיות מצד עצמה שהוא עצמו נעשה קרבן לה’ ובדוגמא זו י”ל בשבת שבא לכל איש ישראל חיים חדשים, ובאור החיים איתא שכל הבריאה הי’ רק לששת ימים, ולולא בא אח”כ יום השבת הי’ חזר העולם לתוהו ובוהו כי לא נברא לעמוד יותר רק בבוא יום השבת בא חיים חדשים ונתחדש הבריאה עוד לששת ימים וכן חוזר חלילה, נמצא לפי זה שבת הוא התחדשות והכנה על להבא, והוא כעין דעת ר’ יצחק במילה, אך עדיין אין זה כל שבחו של יום השבת ועיקר השבח של שבת שהוא הגמר והתכלית מעין עוה”ב, ושבת אינו מכין, והוא כדעת ר’ לוי במילה, ובאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים ששני ענינים האלו יש במילה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, וכן בשבת יש שני ענינים אלו התחדשות על להבא, וזה זוכין בשמירת שבת מחללו, שכאשר אינם מקלקלים החידוש הוא מספיק לששת ימי המעשה, והתכלית והגמר להתענג על הש”י מעין עוה”ב, וזה זוכין בזכירת יום השבת לקדשו, ויובן עפ”י מאמר אדומו”ר הקדוש כהן הגדול מאלכסנדר זצ”ל שדקדק בזמירות של שבת, כל מקדש שביעי כראוי לו כל שומר שבת כדת מחללו שכרו הרבה מאד עפ”י פעלו, ששני ענינים הם מקדש שביעי כראוי לו ע”ז לא נאמר שום שכר, ואך על שומר שבת מחללו נאמר שכרו הרבה וגו’, והיינו שכל השומר שבת יש עוד מקום לומר שבשבילו ישיג שכר, והנה השמירה הוא הכנה להשכר אבל מקדש שביעי כראוי לו זה עצמו התכלית ואינו נתפס בלשון לומר עליו שכר רק הוא נדבק להשבת ומה שבת שמא דקב”ה, והנה שכרו אתו עמו בין בעוה”ז בין בעוה”ב, וכך זקיני זצ”ל מקאצק דקדק אהא דאמרו ז”ל כל המענג את השבת נותנין לו כל משאלות לבו, והלא אין למעלה מעונג ומה חסר לו עוד שיוצדק לומר שנותנין לו כל משאלות לבו, ע”כ, והיינו הך שכתבנו שבאם בא למדריגה זו הנה השבת אצלו הוא התכלית והדברים מובנים, ובמק”א אמרנו לפרש דהא דנותנים לו כל משאלות לבו היינו שנותנים לו זה שיהי’ לו משאלות לב שיבין לשאול, ומה לשאול, אבל מ”מ עיקר מעלת השבת שהוא התכלית והגמר מעין עוה”ב וע”כ מתן שכרה לא עביד לאיגלויי כמו שאין לגלות מהו עוה”ב, ובזה יובן דבנין ביהמ”ק אינו דוחה שבת וקרבנות שבבהמ”ק דוחה שבת שדעת הרבה מרבותינו הראשונים [זולת הרמב”ן ז”ל] שביהמ”ק הוא צורך הקרבנות וא”כ בהמ”ק הוא הכנה ובשבת אין מקום להכנה רק הקרבנות שהוא עצם הדיבוק וקרבן כשמה שנתקרב ע”כ הוא אף בשבת: