ענין חפירת הבארות

ענין מה שהשתדל יצחק בחפירת הבארות הגיד כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה שזה הענין הי’ לפועל דמיוני לסלק את טמטום הלב בדמיון עפר המכסה על המים שבבטן הארץ, וכמ”ש משלי כ’ מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה ופירש החובת הלבבות שבלב איש יש העצה במציאות וחיש תבונות איננו מחדש אלא מה שמסלק כיסוי וערלת הלב, כדמיון חופר באר עכ”ד, ונראה לבאר דהנה באברהם נאמר מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, שהי’ עולם חושך ואפילה עד שבא אברהם והאיר להם לידע שיש בורא ומנהיג העולם כולו, וכלשון המ”ר פרשת נח פרשה ל’ אמר הקב”ה לאברהם עד שאתה מאיר לי וכו’ בוא והאר לפני בארץ ישראל, והיינו שפתח כח השכל להשכיל ולהיטיב שיהי’ עין רואה שיש בורא עולם, אך יש כחות החומר שהם נמשכין אחר טבעם, והם גוברין על השכל, ואף שיודע שאין ראוי לעשות אעפי”כ תאות לבו גוברין על השכל, וע”ז בא יצחק אבינו והוסיף להמשיך יראת השי”ת בעולם והכניס בלבבות בנ”א מדת היראה, והיראה הוא מחליש כח החומר, שנופל עליו פחד וכמאה”כ ישעי’ ב’ ובאו בנקרת הצורים ובנקיקי הסלעים מפחד ה’ ומהדר גאונו, וזה עיקר העצה לסלק את החומר, וזהו ענין ורמז חפירת הבארות דהמים הם בעולם, אך צריכין עצה לחפור ולסלק את העפר שמכסהו והעצה ההוא המציא עוד אברהם אבינו, וחפר בארות לפועל דמיוני לסלק את כוחות החומר, אך עדיין לא הועיל בשלימות מחמת הכח החומר שהתגבר על השכל כדמיון העפר שמכסה המים, וזהו שכל הבארות שחפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלישתים וימלאום עפר, וע”ז בא פחד יצחק לסלק החומר כמו חופר בארות שמסלק את העפר, וכל זמן שהי’ אור הגדול של אברהם שופע בעולם לא הי’ כח לחומר להתקומם נגדו כ”כ, ואחרי מות אברהם שלא הי’ בא בעולם התחדשות אור דק אור שכבר הי’ עי”ז סתמום פלישתים, היינו שגברו כחות החומר על האור ההוא, ולכך כל הנפש אשר עשה אברהם לא נשתייר מהם מחמת שלא קבלו מיצחק הפחד ה’ וכמו שמבואר בילקוט, וע”ז בא יצחק וחזר וחפר אותן הבארות אשר סתמום פלישתים: