באור

משתפים בפנימיות התורה

אֵין זָקוּק לָהּ, וּמוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב מַתְנָה, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: פְּתִילוֹת וּשְׁמָנִים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, מַדְלִיקִין בָּהֶן בַּחֲנוּכָּה, בֵּין בַּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מַאי טַעְמָא דְּרַב? — קָסָבַר: כָּבְתָה אֵין זָקוּק לָהּ, וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ.

שבת כב א

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 84

נלקח מספר: שם משמואל

כבתה אין זקוק לה

להבין ענין כבתה אין זקוק לה שלא מצינו כה”ג בכל המצות, ונראה דהנה בזוה”ק פ’ בשלח ואתם תחרישון לא תתערון מלה דבעתיקא תליא מילתא, והפי’ שמעתי מכ”ק אבי אדומו”ר זצ”ל הרכ”מ ששם בעתיקא מחמת גובה המקום אין בכח האדם לעורר בתפילה, וזה לשון עתיקא שנעתק מהגיע שם התעוררת האדם ע”כ, והנה ידוע דבחנוכה מאיר אור רם ונשא וגבה מאד, וצריך להבין איך אנו יכולין לעורר זה בהדלקתנו הנרות, אך י”ל דלמעלה תמיד שופע אור ההוא משעה שהדליק אהרן את המנורה כדבעינן למימר לקמן, אך יש מסכים רבים המסתירים שלא יאיר למטה, ובהדלקתנו מעוררים רק להסיר המסכים, ושוב ממילא האור מאיר למטה, והוא כענין והאבן גדולה על פי הבאר וגו’ וגללו את האבן, ויש לומר שזכינו לכך שיהי’ בכח הדלקתנו להסיר המסכים מפאת גודל מסירת הנפש שהי’ אז כמבואר ביוסיפון, וכמו שמסרו את גופם וחיצוניות שלהם בשביל קדושת שמו יתברך, לעומת זה זכו שלא יהי’ שום חיצוניות עומד בפני הדלקת הנרות שנתקן לזכר לנס ההוא ויסורו כל מונע ומבדיל המסתיר את אור הגדול הנ”ל: ולפי הדברים האלה יובנו דברי המדרש הובא ברמב”ן ריש בהעלותך א”ל הקב”ה למשה לך ואמור לאהרן כו’ לגדולה מזאת אתה מוכן הקרבנות כל זמן שבהמ”ק קיים הם נוהגין אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, והנה ידוע דכשאין בהמ”ק קיים והקרבנות בטלין מפני חרבנו אף הנרות בטילות, והרמב”ן פי’ שרומז לנ”ח, ולכאורה קשה הלא נ”ח אינם במנורה ומה זה שאמר המדרש אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, ולפי דרכינו י”ל שזה קאי על נרות של מעלה שמשם האור שופע למטה שבשעה שהדליקם אהרן לעולם הם דולקין והולכים והדלקה בחנוכה היא רק כנ”ל להסיר את מסך המבדיל, ובזה יובן הטעם דכבתה אין זקוק לה דברגע הדלקה הוסר את מסך המבדיל ושוב אף שכבתה מ”מ האור שלמעלה מעצמו מאיר והולך, אך לפי”ז עדיין צריכין למודעי למה במקדש כבתה זקוק לה, וי”ל דהנה בירושלמי וכל אדם לא יהי’ באוהל מועד, וכי כה”ג לאו אדם הוא, ותירץ שבאמת כה”ג נעתק אז ממדריגת אדם למדריגת מלאך, והנה גם בכל יום פורשין בשעת הקטרה ושייך קושיית הירושלמי וצריכין לומר כתירוצו, והנה קטורת ונרות בני בקתא חדא נינהו, וכן כתיב שמן וקטורת ישמח לב, שפי’ הזוהר על נרות וקטורת, ע”כ במקדש כשנעתק ממדריגת אדם למדריגת מלאך הי’ בכחו לעורר גם במקום גבוה כזו כמו שהי’ אהרן בכח לעורר בהדלקתו את המנורה העליונה כנ”ל אבל אנחנו בגבולין דיינו שבהדלקתנו מסלקים רק המסך והמסתיר את האור, ע”כ אם כבתה אין זקוק לה: