אחות לנו קטנה זה אברהם שאיחה את כל באי העולם

במדרש ר’ ברכי’ פתח אחות לנו קטנה ושדים אין לה אחות לנו קטנה זה אברהם שאיחה את כל באי העולם, בר קפרא אמר כזה שמאחה את הקרע קטנה שעד שהוא קטן הי’ מסגל מצוות ומעש”ט מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה ביום שגזר עליו נמרוד לירד לתוך כבשן האש, אם חימה היא נבנה עלי’ אם מעמיד דברים כחומה נבנה עלי’ ואם דלת הוא נצור עלי’ וגו’ אם דל הוא במצוות ובמעש”ט נצור עלי’ לוח ארז מה הצורה הזו אינה אלא לשעה אמר לפניו רבון העולמים אני חומה מעמיד אני דברים כתומה ושדי כמגדלות זה חנני’ מישאל ועזרי’ וכו’: יגויש להבין שכלפי מעמיד דברים כחומה שהפי’ נגד נמרוד ומוסר נפשו על קדושת השם ההיפוך מזה היא שאינו מוסר עצמו על קידוש השם, הי’ צריך לומר אם איני מעמיד דברים כחומה אבל הלשון דל במצות ומעש”ט איננו מקביל למעמיד דברים כחומה ועוד אם אינו מוסר נפשו על קדושת השם א”כ לא יפילנו נמרוד לתוך כבשן האש ואיננו נצרך למי שיתקיים עליו, ועוד מהו הלשון איני מתקיים עליו אלא לשעה ועוד מה זה שאמר ואם דל הוא במצות ומעש”ט הלא אמר שעד שהוא קטן הי’ מסגל מצות ומעש”ט, ונראה דבשני אופנים מיירי שנותן נפשו על קדושת השם, אך מסירת הנפש על קידוש השם יש בהרבה אופנים, ונקדים בזה מאמר כ”ק זקיני האדומו”ר זצללה”ה מקאצק בפסוק כי טובים דודיך מיין, כי יש הרבה דרכים להתקרב עצמו להש”י אלא כל הדרכים בחזקת סכנה ואך ע”י התורה הוא דרך אחד בטוח, וזהו כי טובים דודיך מיין היינו שהידידות טוב ובטוח אימתי כשבא מיין מיינו של תורה, עכ”ד, ובודאי מה שהגיד שיש הרבה דרכים להתקרב להש”י בודאי הפירוש על מצות ומעש”ט, שזולתם הבל, ומ”מ אין ערוך התקרבות ע”י מצות ומעש”ט להתקרבות ע”י התורה, והוא כדאיתא בירושלמי כל מצותי’ של תורה אינם שוין לדבר אחד מן התורה, והטעם פשוט, שזהו מצד השכל ויש לו קיום כאמרם ז”ל תורה בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה וכו’, וע”כ כל רוחות שבעולם וכחות חיצונים אינן יכולין להזיזו ממקומו אבל מצות שהוא רק בעידנא דעסק בה, ובודאי היצה”ר וכחות החיצונים הרודפין אחר האדם הבא לטהר בתחבולות יעשו אתו מלחמה, וזהו שהגיד כל הדרכים בחזקת סכנה חוץ מתורה: ידונראה דשבת נמי יש לו סגולה זו כי קדושת שבת יש לה קיום וכולהו ערקין ואיתעברין מינה והוא כענין דכתיב ואני אהי’ לה חומת אש סביב שכל הקרב הקרב תאכלנו אש הגדולה והוא בכלל טובים דודיך מיין ששבת הוא כללא דאוריתא: טוויש לומר נמי כעין זה בהפרש שבין המוסר נפשו על קידוש השם, יש שמסירת נפשו הוא מצד התבוננות השכל שאין מציאת האדם נחשב מציאות כשהוא נוגע לקידוש השם, וכמו שהגיד כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה, שהטעם שמותר שחיטת בע”ח לצורך האדם כי במקום צורך האדם אין מציאת בע”ח נחשב מציאות כלל, ק”ו מעתה למציאות האדם במקום קידוש השם שאין מציאות האדם נחשב מציאות כלל, עכת”ד, ויש אשר מסירת נפשו הוא בלי חשבונות ובלי התבוננות אלא באה מכח מצות ומעש”ט שמזככין את הלב וממשיכין אותו באהבה עד שמוסר את נפשו באהבה, והגם שגם זה מהמדריגות הגבוהות מ”מ יתרון הכשר כשבא ע”י התבוננות השכל שיש לו קיום מאחר שנתברר בשכלו, כנ”ל, אבל מסירת נפש הבאה מצד אהבת הלב בלי התבוננות השכל אינו בטוח בקיומו, כי אולי לאחר זמן יתקרר מעט אש האהבה שמא ח”ו לא יעצור כח לשלוט ברוחו, אבל הבא מכח התורה והשכל הוא חומת אש סביב לה, וזהו שאמר הקב”ה “אם חומה הוא שמעמיד דברים כחומה” היינו שמעמיד דברים מצד התבוננות השכל שהוא כחומה נבנה עלי’ “ואם דל הוא במצוות ובמעש”ט” כי לשון דל יתכן לומר על מיעוט השכל כאמרם ז”ל אין עני אלא עני בדעת וע”כ מצות ומעש”ט הנעשים בדעת ובהתבוננות נקראים עשירים אבל אם נעשים שלא בהתבוננות נקראים עניים דוגמא מנה עשירה ולחם עוני הידוע למבינים, וא”כ מסירת נפשו נמי כשהוא רק מכח מצות ומעש”ט לבד כנ”ל שעד שהוא קטן הי’ מסגל מצות ומעש”ט נקרא שהוא דל במצות ובמעש”ט היפוך עשיר במצות ובמעש”ט כשנעשים בדעת, ויהי’ שיעור דברי המדרש כך “ואם דל הוא” במצות ובמעש”ט היינו כאלו אמר שכח מסירת נפשו הוא רק במצוות ובמעש”ט בדרך נמוך ועני נצור עלי’ וכו’ מה צורה זו אינה אלא לשעה כנ”ל שאיננו מתקיים על להבא ומ”מ מתקיים עליו עכ”פ לשעתו שלא ישרף בכבשן האש אבל לא ישאר קנין בנפשו ובזרעו אחריו למסור נפשו תמיד על קידוש השם “אמר לפניו רבון העולמים אני חומה מעמיד אני דברים כחומה ושדי כמגדלות זה חנני’ מישאל ועזרי'”, היינו שישאר קנין בנפשו ונפש זרעו אחריו למסור נפשו על קדושת השם, וזה נשאר לדורות כח ישראל למסור נפשו על קידוש השם אפי’ פשוטי עם והכל הוא בכוחו של אברהם, כנ”ל וכענין כי טובים דודיך מיין: