רַבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה פָּתַח (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם וגו’, אָמוֹן פַּדְּגוֹג, אָמוֹן מְכֻסֶּה, אָמוֹן מֻצְנָע, וְאִית דַּאֲמַר אָמוֹן רַבָּתָא. אָמוֹן פַּדְּגוֹג, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר יא, יב): כַּאֲשֶׁר יִשָֹּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק. אָמוֹן מְכֻסֶּה, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איכה ד, ה): הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע וגו’. אָמוֹן מֻצְנָע, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (אסתר ב, ז): וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה. אָמוֹן רַבָּתָא, כְּמָא דְתֵימָא (נחום ג, ח): הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן, וּמְתַרְגְּמִינַן הַאַתְּ טָבָא מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָא רַבָּתָא דְּיָתְבָא בֵּין נַהֲרוֹתָא. דָּבָר אַחֵר אָמוֹן, אֻמָּן. הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת אֲנִי הָיִיתִי כְּלִי אֻמְנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין, אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא מִדַּעַת אֻמָּן, וְהָאֻמָּן אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא דִּפְתְּרָאוֹת וּפִנְקְסָאוֹת יֵשׁ לוֹ, לָדַעַת הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה חֲדָרִים, הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּשְׁפְּשִׁין. כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיאַךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (משלי ח, כב): ה’ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ.
בראשית רבה א א
אין ראשית אלא תורה
ונזכרו שלשה עמודי העולם שהם התחלת העולם בתחילת בריאת העולם; דכתיב (בראשית א, א) “בראשית”, ובמדרש (ב”ר א, א) אין “ראשית” אלא תורה, שנאמר (משלי ח, כב) “ה’ קנני ראשית דרכו”. הרי נזכר העמוד הזה, שהוא עמוד הראשון. וכן נרמז העבודה במלת “בראשית”, כדאמרינן בסוכה בפרק החליל (מט.), תניא רבי ישמעאל אומר, אל תקרי “בראשית”, אלא ‘ברא שית’, שיתין מששת ימי בראשית נבראו, שנאמר (שיה”ש ז, ב) “חמוקי ירכיך כמו חלאים”, חלולים ומנוקבין עד התהום. הרי לך כי נרמז בזה המזבח שעליו העבודה, כי השיתין מן המזבח (סוכה מט., ורש”י שם). ואם לא כן שבשביל זה הוזכר, למה הוזכר כאן, ומה ענינו לכאן. אלא כי זה הוא עמוד העולם, אשר עליו עומד מצד התחלת העולם. ועוד דרשו במדרש (ב”ר א, ד) בשביל זכות חלה מעשר ובכורים נברא העולם, שנאמר “בראשית ברא אלקים”, אין ראשית אלא חלה, שנאמר (במדבר טו, כ) “ראשית עריסותיכם”. ואין ראשית אלא מעשר, שנאמר (דברים יח, ד) “ראשית דגנך”. ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר (שמות כג, יט) “ראשית בכורי אדמתך וגומ'”. ולמה בשביל אלו שלשה דברים נברא העולם. אבל אלו שלשה דברים הם מה שהאדם נותן לאחרים משלו, שהם חלה מעשר ובכורים. ולא אמרו בשביל מתנות עניים, כי אין זה דומה למתנות עניים, לפי שהוא עני, ודבר זה כמו צדקה נחשב (דברים טו, יא). אבל מה שנותן מעשר ללוי (במדבר יח, כא), וחלה לכהן (ב”ק קי:), אין זה מתנת עניים. וכן בכורים שנותן לכהן (שם), דבר זה נחשב גמילת חסד, כי גמילת חסד בין לעניים ובין לעשירים (סוכה מט:), וזהו עמוד ג’ שהעולם עומד עליו. ולכך בזכות אלו נברא העולם, כי דברים אלו עמוד אל העולם. הרי כי שלשה עמודים נרמזו במלת “בראשית”. ויתורץ לך למה בזכות חלה ומעשר [ובכורים] נברא העולם, אלא שהוא גמילות חסדים, שהוא התחלת העולם. הרי כי נזכרו כל שלשה עמודים בתורה בתחילת הבריאה. כטוכן אלו שלשה עמודים מצד השלמת העולם נרמזו בכתוב, והם שרמוזים בתורה בהשלמת העולם, דכתיב (בראשית ב, ג) “כי בו שבת מכל מלאכתו”, ואמרו במדרש (ב”ר י, ט) מה מלאכה היתה בשבת, שברא שלום והשקט ומנוחה, וכמו שהתבאר למעלה בהקדמה כי השבת עצמו הוא השלום והשלמה, וכמו שתקנו ב”אתה אחד” (מנחה של שבת); ‘מנוחת שלום ושלוה’. ואמר אחר כך (בראשית ב, ג) “אשר ברא אלקים”, ושם זה הוא שייך אל הדיין, אין אלקים אלא דיין (רש”י שמות כ, א), שבדין ברא העולם, והרי לך עמוד השני. עמוד השלישי הוא האמת, וחתם האמת בסוף אותיות “ברא אלהים לעשות”, סופי תיבות אמת, ובו חתם הבריאה בחותמו של הקב”ה, שהוא אמת (שבת נה.). והרי שיש לעולם שלשה עמודים מצד התחלתו, וכך יש לו שלשה עמודים מצד שלימות העולם. ודברים אלו עמוקים מאד, אי אפשר לפרש יותר, רק יש לך להבין מאד דברי חכמים.