אל הארץ אשר אראך

אל הארץ אשר אראך, הנה לא זכה אאע”ה להתגלות אלקית אלא בא”י וכן אין הנבואה שורה בחו”ל, שהוא מקום שליטת הע’ שרים ולמטה כח האומות הם המסתירים את אור אלקי, ולעתיד כתיב ולא יכנף עוד מוריך, וקודם שיכלה זרעו של עמלק שהוא ראשית גוים, כביכול כאלו הפנים של מעלה מכוסה כמ”ש רש”י, ע”כ אין חו”ל מקום הראוי להתגלות ה’, ורק בא”י ששם אין להחיצונים שליטה ורק בשעת החורבן הי’ להם שליטה רק לשעתו כמפורש בזוה”ק ושאח”כ אין להם עוד שליטה שמה, וע”כ אז גם נביאה לא מצאה חזון מה’, ואח”כ עוד הי’ נביאים בישראל, והנה ידוע שעולם שנה נפש הם על מתכונת אחת, עולם הוא מקום הראוי להתגלות אלקית, והוא ארץ ישראל, שנה הוא זמן שיש זמנים מיוחדים ראוי להתגלות אלקית והוא שבת ויו”ט, נפש הוא אדם מהול, כמ”ש בזוהר ריש פ’ וירא: טווהנה שלשה אלה מתיחסים לגוף ונפש ושכל, א”י הוא מתיחס לגוף שנכנס בה בגופו וניזון גופו מפירות ארץ ההוא, וזהו שייך אפי’ לבע”ת בלתי מדברים, ובפעולה שמשתתף בה האדם עם יתר בעלי חיים מוכרח שזה מתיחס לגוף, אף שבאדם הוא ענין אחר לגמרי, כי ענין ארץ ישראל הוא לקבל בה התגלות אלקית שזה אינו שייך לשאר בע”ח, מ”מ הפעולה הוא אחת כמובן, מילה מתיחס לנפש שהוא באבר התאוה לעצור את כוחות הגופניים ורצונות החומרים, ונפש הוא הרצון והתשוקה שבאדם כמו שאמרנו כמה פעמים מלשון אם יש את נפשכם שפירושו רצונכם, שבת מתיחס להשכל כי שבת היא יומא דנשמתא ושבת יעשה כולו תורה: טזושלש אלה הי’ באברהם, שהי’ שלם בגוף ונפש ושכל, וע”כ מצינו בו, א”י, מילה, ושבת, עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי וגו’, ובמדרש פ’ מ”ט ופ’ ס”ד אפי’ הלכות עירובי חצירות הי’ אברהם יודע ובפרשה צ”ה אפי’ עירובי תבשילין הי’ אברהם יודע, וכן הוא בש”ס יומא (כ”ח:) ובתנחומא פרשה זו, והרשב”א גורס עירובי תחומין, ויובן עפ”י מאמר כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה אהא דאתחומין לא איפקד במרה ובתוס’ שה”ה הוצאה, ופי’ משום דאלו הי’ מחיצות הי’ מהלך אפי’ כמה, וכן הי’ מותר לטלטל אפי’ בכמה פרסאות, א”כ אין המלאכה עושה שינוי בגוף הדבר, והוא אסור מצד הצורה לא מצד החומר שבו, ועד מתן תורה לא השיגו מעלה זו שיהי’ ענינם מצד הצורה, ומצינו עוד ענין שהוא מצד הצורה כמ”ש הרמב”ן בענין טבילת נדה שטהרה הגופנית הוא משפסק הדם אבל טהרה הצורית הוא בטבילה ודפח”ח, ולפי הדברים האלה יובן שמירת אברהם עירובי חצירות ועירובי תחומין, היינו הוצאה ותחומין שהם מצד הצורה השכלית ואאע”ה שמר השבת מצד השלמת שכלו כנ”ל ע”כ שמר גם זה, והיינו רבותא מיתר הלכות שבת, ואפי’ להגירסא עירובי תבשילין נמי נוכל לומר דהיינו הרבותא עצמה שהרי אין שינוי במעשה זה שמבשל ביו”ט לשבת אם הניח עירוב תבשילין או לא, והוא דומיא דהוצאה ותחומין, ולפי”ז יובן שלא מצינו ענין טבילה במים רק באברהם אע”ה כמ”ש הזוה”ק ק”ב: שהי’ לו מעיינא דמיא ומאן דצריך טבילה הוה מדכי לי’, והיינו מטעם הנ”ל וכמ”ש לעיל בשם הרמב”ן: יזוהנה אאע”ה הנחיל כל אלה לזרעו אחריו שע”י קבלת התורה ישתלמו בשלשתן אלה, וע”כ נמצא ג’ מצוות אלו בכל איש ישראל, ארץ ישראל, מילה, ושבת, והיינו עפ”י דברי כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה שהוכיח דבכל מקום שדעתו של אדם משתוקק לשם, נחשב כי הוא שם, ממתניתין דעירובין הי’ מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי בעיקרו קונה שם שביתה כאלו הי’ שם בפועל, וכן הוא בכל ישראל אפי’ יושבי חו”ל מאחר שכל תפילתם הוא דרך ארצם ומתפללין תמיד על עליית ישראל לארצנו ולטעת אותנו בגבולינו, נחשב כאלו כולנו שם, ומילה, ושבת כמשמעו ע”כ יכול כל איש להשתלם בגוף ונפש ושכל ועם זה יובן דברי המדרש פרשה מ”ז ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך ר’ יודן אמר חמש אם מקבלים בניך אלהותי אני אהי’ להם לאלקי ולפטרון, ואם לאו לא אהי’ וכו’, אם נכנסין בניך לארץ הם מקבלים אלהותי ואם לאו אינם מקבלין, אם מקיימין בניך את המילה הם נכנסין לארץ ואם לאו וגו’ אם מקבלין בניך את השבת הם נכנסין לארץ, הרי שחשב ג’ אלה לקבלת אלקית א”י, מילה, ושבת, כי ג’ אלה הם שלימות כל חלקי אדם גוף ונפש ושכל כנ”ל: יחויש להתבונן עוד בשינוי הסדר שבין אאע”ה לבין בניו אחריו, באאע”ה הי’ הסדר, א”י, מילה, ושבת, שהרי בראשונה נצטוה על א”י ואח”כ על המילה ואח”כ מצינו בו שמירת שבת כנ”ל, ובזרעו אחריו הסדר להיפוך ראשונה הוא שבת שאין שבעת ימים קודם המילה בלי שבת, ובמדרש טעם למילה בשמיני כדי שיעבור עליו שבת אחת, ואח”כ מילה, ואח”כ כשיגדיל ויהי’ דעתו על א”י כנ”ל, כי אף הנולדים בא”י נראה שאז נשלם מצוות ישיבת א”י אם דעתו לכך, כי מאחר שתאמר שאפי’ הדרים בחו”ל אם דעתם על א”י נחשב כאלו הם בא”י, כמו כן תאמר להיפך שאפי’ יושבי א”י אם דעתם על חוץ לארץ נחשב כאלו הם בחוץ לארץ, ומאחר שעיקר ישיבת ארץ ישראל הוא הדעתו לכך, מובן שעיקר ישיבת א”י נחשב כשיגדיל ויהי’ דעתו לכך וא”כ הסדר הוא לגמרי מהיפוך, והטעם בזה מובן שאאע”ה הוא עלה במעלותיו ממטה למעלה, וע”כ מעלין בקודש ראשונה שלימות גוף ואח”כ שלימות הנפש ואח”כ שלימות השכל, אבל זרעו אחריו שבאים מפאת זכותו של אאע”ה ומשפיעין להם מהשמים קדושת גוף ונפש ושכל, ותדע שהרי הקדושה באה בהם בעודם קטנים כשנולדו כנ”ל וא”כ הקדושה הוא מלמעלה למטה, וע”כ ראשונה הוא קדושת הנשמה והשכל אף שעדיין אין בו השכל מ”מ הקדושה באה תיכף בעת שבת הראשונה, ואח”כ הנפש ואח”כ הגוף: