תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנִי אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוּוֹל זֶה מׇשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ אִם אֶבֶן הוּא נִימּוֹחַ וְאִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ שֶׁנֶּאֱמַר הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה’ וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע אִם אֶבֶן הוּא נִימּוֹחַ שֶׁנֶּאֱמַר הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וְאוֹמֵר אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם
קידושין לא ח
אם פגע בך מנוול זה
כוחות היצר שבאדם הן כוחות יצירתיים. אם הם נראים לאדם כמנוול, הרי שהוא נמצא במדרגה שאותו הכוח, היצר, אינו מתוקן לגמרי, אלא רק נשלט על ידו. המטרה אינה לשלוט ביצריו בלבד, אלא לעלות לשורשם ולהשתמש בהם ליצירה. את זה אפשר לעשות על ידי בית המדרש, לימוד התורה כשהיא נעשית לשם שמיים. זוהי תורת ארץ ישראל שמהותה העלאת הדברים לשורשם, ומאפשרת לאדם להשתמש בכוחות אלו ליצירה ולעבודת ה’.