וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה’ (בראשית ו, ח), כְּתִיב (איוב כב, ל): יְמַלֵּט אִי נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אִינוֹנִיתָא אוּנְקִיָא אַחַת הָיְתָה בְּיַד נֹחַ, אִם כֵּן לָמָּה נִמְלַט, אֶלָּא בְּבֹר כַּפֶּיךָ אַתְיָא כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם וְנֹחַ, אֲפִלּוּ נֹחַ שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן לֹא הָיָה כְּדַאי אֶלָּא שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינֵי ה’, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה’.
בראשית רבה כט א
אפילו נח שנשתייר מהם
ונח מצא חן בעיני ד’ במ”ר פכ”ט אר”א ב”כ כי נחמתי כי עשיתים ונח אפי’ נח שנשתייר מהם לא הי’ כדאי אלא שמצא חן בעיני ד’: טזלהבין האיך שייך לומר שאינו כדאי עד שניחם הש”י גם עליו והתורה מעידה עליו צדיק תמים הי’, ובמ”ר פ’ נח פל”ב תאבד דוברי כזב מדבר בדור המבול כו’ יתעב ד’ שאינן לא חיין ולא נדונין ואני כאשר עשו כן עשיתי ומה ביני לבינם אלא שגמלתני טובה ואמרת לי בוא אתה וכל ביתך אל התיבה ע”כ. והוא יותר פליאה שלא מצא בעצמו הפרש בינו לבין דור המבול: יזונראה כוונת הדברים דבאמת כל אחד ואחד לפי מעלת נפשו ולפי הכנתו מתולדתו, ולפי מה שסיפק בידו לעשות הוא צריך להרבות בעבודת ד’ וז”ש חז”ל וסביביו נשערה מאוד הקב”ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וע”כ נח שהי’ נפשו גבוה מאוד והיתה הכנתו מתולדה טובה, והי’ לו סעד לתומכו כמ”ש את האלהים התהלך נח, לעומת כל אלה הי’ חושב את עבודתו מועטת, והי’ בעיני עצמו כמקצר בעבודה והתמרמר בעצמו על זאת עד שלא מצא בעצמו שום מעלה נגד אנשי דורו ונדמה בעיניו שכאשר עשו כן עשה ובשביל זה עצמו שלא הונה א”ע ולא התברך בלבבו אלא הי’ דבק במדת האמת באשר כן הוא האמת לפי מעלת נפשו כנ”ל, מצא חן בעיני ד’: