וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה (בראשית ה, לב), כְּתִיב (תהלים א, א): אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים. אַשְׁרֵי הָאִישׁ, זֶה נֹחַ. אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּשְׁלשָׁה דוֹרוֹת, בְּדוֹר אֱנוֹשׁ וּבְדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפְלָגָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר בְּדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפְלָגָה, אֲבָל בְּדוֹר אֱנוֹשׁ הָיָה קָטָן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, זֶה דּוֹר אֱנוֹשׁ. וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב, זֶה דּוֹר הַפְלָגָה. (תהלים א, ב): כִּי אִם בְּתוֹרַת ה’ חֶפְצוֹ, אֵלּוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוָּה. (תהלים א, ב): וּבְתוֹרָתוֹ יֶהֱגֶה יוֹמָם וָלָיְלָה, שֶׁהָגָה דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, אָמַר מַה טַּעַם רִבָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּטְהוֹרִים יוֹתֵר מִטְּמֵאִים, לֹא שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַקְרִיב מֵהֶם קָרְבָּן, מִיָּד (בראשית ח, כ): וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וגו’, (תהלים א, ג): וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, שֶׁשְּׁתָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתֵּבָה. (תהלים א, ג): אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, זֶה שֵׁם, (תהלים א, ג): וְעָלֵהוּ לֹא יִבֹּל, זֶה חָם. (תהלים א, ג): וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ, זֶה יֶפֶת.
בראשית רבה כו א
אשרי האיש זה נח
בב”ר פכ”ו אשרי האיש זה נח אשר לא הלך וגו’ בדור אנוש ובדור המבול ודור הפלגה וכו’ ונראה דהשלשה דורות האלו דור אנוש ומבול והפלגה הי’ כנגד השלשה דברים קנאה ותאוה וכבוד דור אנוש הי’ כבוד דהרמב”ם ז”ל בריש ה’ עכו”ם כתב שטעותם של דור אנוש הי’ שחשבו שכמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כמו כן רצון השי”ת שיכבד האדם את הכוכבים ומזלות שהם משמשים המשמשין לפניו עכ”ל, והטעם שבאו לטעות כזה י”ל משום שהם פגמו בענין כבוד לכן נסתעף מזה שיטעו בענין כבוד ד’, ודור המבול הי’ תאוה כמבואר בכתוב, ודור הפלגה הי’ קנאה שחששו פן נפוץ וחשש נמרוד פן ימלוך עליהם מלך אחר, כנמצא בספרים, ונח שעמד בג’ דורות אלו מחמת שהי’ נבדל מהג’ דברים אלו, ובאמת בדור המבול לבד מצינו השלשה דברים אלו, ותשחת הוא ע”ז וג”ע כפירש”י והיא תאוה וכבוד כנ”ל וגזל הוא קנאה שמתקנא בחבירו ונוטל ממנו, וכמו שמדת יסוד בקדושה הוא כולל לכל המדות כידוע כמו כן לעומתו בקליפה שהוא מדת התאוה הוא כולל ג”כ קנאה וכבוד ע”כ דור המבול שהי’ תאוה נמשך להם כל השלשה דברים רעים, ונח הוא שבת כבזוה”ק, וכשם שנח הי’ היפוך הג’ דברים אלו כמו כן שמירת שבת מוציא מהג’ דברים אלו, וזהו השלש סעודות בשבת: