אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, בְּהִבָּרְאָם בְּאַבְרָהָם, בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר עַל הֲדָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה (נחמיה ט, ו): אַתָּה הוּא ה’ לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ וגו’ וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, כָּל הָאוֹנְקִים הַזֶּה בִּשְׁבִיל מָה, בִּשְׁבִיל (נחמיה ט, ז): אַתָּה הוּא ה’ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִים וְשַׂמְתָּ שְׁמוֹ אַבְרָהָם. אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּהָרִים הַגְּבוֹהִים הַיְעֵלִים, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (תהלים קד, יח): הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְעֵלִים, הָרִים הַגְּבוֹהִים לָמָּה נִבְרְאוּ בִּשְׁבִיל הַיְעֵלִים, מַה יְּעֵלָה זוֹ תְּשָׁיָיה הִיא מִתְיָירֵא מִן הַחַיָּה, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת לִשְׁתּוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְנִיס בָּהּ רוּחַ שֶׁל תְּזָזִית וְהִיא מְקַרְקֶשֶׁת בְּקַרְנֶיהָ וְהִיא שׁוֹמַעַת קוֹלָהּ וּבוֹרַחַת. (תהלים קד, יח): סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים, הָדֵין טַפְּזָא מִיגִין תְּחוֹת שְׁקָפָה, מִן הָעוֹף בְּשָׁעָה שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ שֶׁלֹא יֹאכְלֶנּוּ, וּמַה בִּשְׁבִיל דָּבָר טָמֵא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, בִּשְׁבִיל זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אֶתְמְהָא.
בראשית רבה יב ט
בזכותו של אברהם נברא העולם
התבאר לך בפרק שעבר כי ראוי היה שישתעבדו ישראל במצרים, שהם הפכים להם. וכך היה לאברהם ראש יחוסנו, כי מעשה אבות ירשו בנים, והיו הבנים דומים לאב, שהוציא הקב”ה את אברהם אבינו מאור כשדים, כדכתיב (בראשית טו, ז) “אני ה’ אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך הארץ הזאת לרשתה”, שמזה תראה כי באור כשדים נגלה עליו מלך מלכי המלכים, והוציא אותו משם כמו שהוציא את ישראל ממצרים. בויש דמיון גדול ביניהם; שהיו ישראל יושבין בארץ מצרים, שלא היה עם מקולקלים כמותם, וישבו ישראל ביניהם זרע קודש וטהור. וכך הכשדים “עם לא היה”, כמו שאמרו ז”ל במסכת סוכה בפרק החליל (נב:) שהקב”ה מתחרט על הכשדים שבראם, שנאמר (ישעיה כג, יג) “הן ארץ כשדים זה עם לא היה וכו'”, כדאיתא שם. ואברהם הפך זה, שעיקר הבריאה הוא אברהם, שבשבילו נברא העולם, כמו שדרשו רז”ל בבראשית רבה (יב, ט) “אלה תולדות שמים וארץ בהבראם” (בראשית ב, ד), אמר רבי יהושע בן קרחה, בזכותו של אברהם אבינו נברא העולם, אותיות “באברהם”, שנאמר (נחמיה ט, ו) “אתה ה’ לבדך אתה עשית את השמים וגו’ הארץ וכל אשר עליה”, ולמה כל זה, (שם פסוק ז) “אתה הוא האלקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם וגו'”. הרי לך כי בשביל אברהם נברא העולם. וכן אמרו ז”ל בפרק קמא דע”ז (ט.) שית אלפי שני הוי עלמא; שני אלפים תוהו, והיינו מן בריאת עולם עד שהיה אברהם בן נ”ב שנה, שהם ב’ אלפים שנים, היה הכל תוהו, שלא היה תורה. וכשהיה אברהם בן נ”ב שנה היה עוסק בתורה, כדכתיב (בראשית יב, ה) “את הנפש אשר עשו בחרן”, ומתרגמינן (שם) “דשעבידו לאורייתא”, וקיימא לן בההיא שעתא היה אברהם בן נ”ב שנה. נמצא כי כל הדורות הראשונים היה תוהו, ואין בהם בריאה. ואין דבר שיותר תוהו כמו כשדים, כמו שאמרו בפרק החליל כדלעיל. והנה שם נולד אברהם, יסוד וראש אבן פינה, שבשבילו נברא העולם. הרי שיש כאן דמיון גמור; כמו שישראל היו לעם במצרים, האומה אשר הם מקולקלים מכל האומות, ושם נולדה האומה הקדושה גדורי ערוה ועבירה, וכן היה באבינו באברהם שהיה ראש אבן פינה, נולד בארץ כשדים, אשר עליהם נאמר שהקב”ה מתחרט בכל יום שבראם, מצד אשר הם אומה תוהו, ואין בה שלימות הבריאה, ועוד יתבאר בסייעתא דשמיא. גומה שנולד אברהם באור כשדים הוא ענין נפלא. כי לפי שאברהם היה התחלת העולם, ולפניו היה הכל תוהו, ואין בהם בריאה כלל, לכך הצטרף אברהם אל כשדים, שהם בריאה שאין בהם ממש, כי כל התחלה, לפניה וסמוך לה העדר, שבשביל כך הוא התחלה. ולפיכך לא היה נולד אברהם בארץ אחרת, שאם כן לא היה התחלה. ומפני שאברהם הוא התחלה, היה נולד במקום שראוי להיות התחלה, שקודם התחלה הוא ההעדר, וזה נכון כאשר תבין.