ביאור איסור חז”ל בבישולי גוי ועוד

אנו רואים שיש הרבה דברים שחכמים גזרו עליהם, כגון סתם יינם משום בנותיהם, פיתם ושמנם, חלב ובישולי גויים. הטעמים בפשט לגזרות אלו הם רבים: משום חתנוּת, משום יין נסך, משום שלא סומכים על הגוי שלא יערבב בחלב אחר ועוד. חלק מהטעמים לגזרות אלו כבר לא קיימים היום, לדוגמה: ברור לכול, שיין של גוי אינו עובר היום שום תהליך של ניסוך לעבודה זרה, ויש אפשרות לבדוק את זה. אבל הטעמים שחז”ל נותנים, הם רק בגדר הפשט, ולכן גם אם הטעם בפשט עבר, הטעם בסוד נשאר, ועיין בבן איש חי שהרחיב בנושא. ולכן, חייבים אנו לבאר את מהות האיסור של כל הנ”ל על פי הסוד. חייבים להבין שמאכל אינו דבר פשוט וסתמי, אלא מדובר בחיים שהוא מביא לאדם ובהעלאת העולמות של הדומם, הצומח והחי על ידי האדם הישראלי. המכנה המשותף לכל האיסורים הללו הוא בהכנת מאכל. יין הוא המשקה האצילי ביותר, משקה שמאפשר לאדם לעלות דרגה, בבחינת ‘נכנס יין יצא סוד’, ‘ויין ישמח לבב אנוש’. לא בכדי בכל צומת חשוב של היהודי, הקידוש הוא דווקא על ידי יין (ועיין ספר החינוך איך מבאר את עניין היין). מכאן שיש משהו רוחני ביין, ולכן הכנתו על ידי גוי כנראה מושפעת ממנו. ככל שהמאכל גבוה יותר, יש יותר השפעה בהכנתו על ידי מי שמכשיר אותו לאכילה. לכן, לגבי בישולי גוי, הגמרא מסייגת ששני דברים אינם נכללים בהם: הדבר הראשון – מה שאינו עולה על שולחן מלכים, כלומר, הגמרא רומזת לכך ששולחן האדם הוא שולחן המלך, הוא מזבח לה’, הוא לא סתמי. לכן דבר שאינו עולה עליו, שהוא פשוט מדי, אין בהכנתו השפעה רוחנית של האדם, ומשום כך אפשר לאוכלו. הדבר השני הוא מה שנאכל כמות שהוא חי, וזה פשוט להבין שאין בו השפעה של הגוי בהכנת המאכל. חלב מסמל את החסדים, היין – את הגבורות, ושניהם, אם הוכנו על ידי גוי, מושפעים ממנו, ויש משהו ממהות הגוי שעובר לאדם ששותה אותם.