בשעה שבא הקב”ה לברוא את האדם

ובמדרש (ב”ר פ’ י”ז) בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם נמלך במלאכי השרת כמו שאמרו ז”ל אמר להם נעשה אדם אמרו לו מה טיבו אמר להם חכמתו מרובה משלכם הביא לפניהם חיה ועוף אמר להם זה מה טיבו ולא היו יודעים העבירן לפני האדם וקרא להם שמות אמר זה שמו שור וזה שמו חמור וזה סוס וזה גמל אמר לו ואתה מה שמך אמר לי נאה לקרוא אדם שאני נבראתי מן האדמה ואני מה שמי נאה לקרואתך אדני שאתה אדון הכל אמר הקב”ה אני הוא הוא שמי שקרא לי אדם ע”כ. ביאור זה ראוים הנבראים שיקרא להם האדם שם דוקא, וזה כי האדם הוא העיקר בעולם אשר הוא נברא מן השם יתברך, ומפני זה ראוי שיהיו הדברים נקראים כפי הערך אשר הם אל אדם שהוא עיקר. שכבר אמרנו לך פעמים הרבה מאד, כי אל תשגיח באנשים שאמרו כי הגלגלים והמלאכים הם יותר במעלה ממין האדם, שכבר בארו חכמים לא במקום אחד רק בכמה מקומות כי כל העליונים נבראו לשמש האדם, ולפיכך האדם עיקר בעולם הזה, ולכך קריאת השם ראוי לאדם, וגם אל השם יתברך היה קורא שם שיש אל הקדוש ברוך הוא בעולם הנברא כפי אשר השם יתברך מתיחס אל האדם, והוא יתברך מתיחס לאדם מה שהוא אדון לו ומנהיג אותו, ולכך קרא אותו בשם א”ד בשם המיוחד כי במה שהוא מיוחד הוא נבדל מן הנמצאים. וכבר בארנו זה בחבור גבורת ה’ אצל ואמרו לי מה שמו עיין שם. ולכך אמר לו כי ראוי לקרא הקדוש ברוך הוא במה שהוא מתיחס אל האדם שהוא עיקר בעולם לכך ראוי לקרא אותו בשם אדון לפי שהוא אדון מנהיג האדם. ומפני שהאדם הוא עיקר המציאות הנה כל הדברים ראוים שיהיו נקראים כפי אשר הם מתיחסים אל האדם, וזה שאמר כי חכמתו יותר משלכם כי אף אם המלאכים משכילים ושכלם בפעל מכל מקום השם שהוא מורה על אמתת הדבר יותר קרוב אל האדם שאליו ראוי לקרא שם. כמו שהאדם עיקר המציאות בעולם כמשל הנקודה שהיא בתוך העגול מגבלת כל העגול הימין והשמאל הגבוה והמטה, וזה על ידי הנקודה שהיא עיקר ואמצע העגול ולכך היא מגבלת הכל. וכך כל הנמצאים נקראים כפי אשר הם מתיחסים אל האדם שהוא עיקר המציאות, ולכן אמר חכמתו היא מרובה משלכם כי חכמת האדם שמשיג אמתת הדבר כפי מה שהוא ואף כי בודאי המלאכים גם כן משיגים ויודעים היינו כי יודעים זה מצד האדם גם כן וקוראים אל השם יתברך מצד שהוא אדון הבריות אשר האדם קורא לו השם הזה אבל מצד עצמם אין להם דבר אבל האדם מצד עצמו קורא לו השם הזה. וכן לכל שאר הנמצאים הכל האדם קורא השם והמלאכים עצמם אומרים כן קרא האדם שמו, ולכך אמר למלאכים חכמתו מרובה משלכם כאשר מצד האדם היה קריאת השם. ועוד יש בזה דבר גנוז מאד וכאשר תבין ותדע כי לגמרי מכל וכל יש לאדם משפט הנקודה שהיא בתוך העיגול, וזה כי כמו שהנקודה היא תוך ואמצע העגול כך האדם הוא אמצעי בין העליונים והתחתונים, ולפיכך האדם גם כן עיקר המציאות כי אמצעית הדבר הוא עיקר הדבר ודבר זה ידוע. ולפי זה הכל מתיחס אל האדם שהוא עיקר הכל, ודבר זה ברור ואמת אין כאן להאריך כי הוא דבר עמוק. עוד אולי יתבאר במקום אחר כי הוא מסודי התורה ומסתרי החכמה. מכל מקום התבאר שהשם הוא מתחייב מן האדם, ואם כן מה היה הפלא והתמיה כאשר כתב וירד ה’ וכיוצא בזה, כי האדם קורא שמות לכל וכיון שהוא קורא שמות ומצד האדם נאמר שירד או בא כי כך מקבל כבוד ה’ שבא על הר סיני, ומאחר שהשם יתברך נמצא אליו לכך אין קשיא כלל כי זהו עיקר הגדול שעליו נבנה דברים גדולים כי השם יתברך נמצא לפי המקבל, ובדבר זה הארכנו מאד. ובאולי תאמר כי מצד השכל לא שייך בו ירידה, הרי אין האדם הוא שכל לגמרי ולפיכך יאמר בו יתברך ירידה כפי מה שהוא מקבל הוא האדם ואין להאריך כאן. וגם בארנו שאין הכונה כי השם יתברך נראה בלבד אל המקבל באופן זה שהיה יורד כי דבר זה אינו, רק הוא כך באמת נמצא כי אל האדם הוא יורד על הר סיני והאדם קורא שם כאשר הוא נמצא אליו, ודבר זה הוא יסוד גדול מאד מאד ראוי לך שיהיה היסוד הזה נגד עיניך תמיד. ולפיכך באו כל הדברים כמו ויתעצב ותקצר נפשו בעמל ישראל, כי כל הדברים האלו אינם באמתתו יתברך כי באמתתו יתברך הוא במדרגתו ובמעלתו רק הוא נמצא כך אל המקבל כאשר לא היו עושים רצונו ורצה הקדוש ברוך הוא להפסיד אותם במבול היה נמצא לאדם באותו זמן בהתעצבות, ועם שהשמחה במעונו היה האדם מקבל כבודו בהתעצבות. וכן אמרו (סוטה מ”ח ע”א) עורה למה תישן ה’ וכי יש שינה לפני הקדוש ברוך הוא אלא בשעה שישראל אינם עושים רצונו של מקום כביכול כאלו יש שינה לפניו, הרי כי נקרא שינה מצד המקבל שכך נמצא השם יתברך אצל האדם המקבל שהוא בעולם הזה, והרי הדבר ברור כי האדם שהוא בעולם הזה קורא שמות כפי אשר נמצא השם יתברך אל המקבלים: