וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלשָׁה דְבָרִים נִתְּנוּ מַתָּנָה לָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן: הַתּוֹרָה, וְהַמְאוֹרוֹת, וְהַגְּשָׁמִים. הַתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לא, יח): וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה וגו’. הַמְאוֹרוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. גְּשָׁמִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ד): וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר, אַף הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ו): וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, אַף הַיְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יח, לו): וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר, אַף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, מד): וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וגו’. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַנְּקָמָה בֶּאֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כה, יד): וְנָתַתִּי נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם וגו’. רַבָּנָן אָמְרֵי, אַף הָרַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, מו): וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם. רַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן אוֹמֵר, אַף הַפְרָשַׁת הַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, טז): כֹּה אָמַר ה’ הַנּוֹתֵן בַּיָּם דֶּרֶךְ וגו’. רַבָּנָן אָמְרֵי: הַנּוֹתֵן בַּיָּם דֶּרֶךְ, מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג. וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה, מִן הֶחָג וְעַד הַחֲנֻכָּה. רַבִּי נָתָן בַּר אֲחוּהָ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא הֲוָה מְפָרֵשׁ בְּיַמָּא, אֲמַר לֵיהּ לַאֲחוּי צַלֵּי עֲלַי, אֲמַר לֵיהּ מַה נְּצַלֵּי עֲלָךְ, מִן דְּאַתְּ קְטַר לוּלָבָךְ קְטוֹר רַגְלָיךְ, אִין עָיְילַת לִכְנִישְׁתָּא וּשְׁמַעְתָּן מְצַלְּיָן עַל מִטְרָא לָא תִסְמֹךְ עַל צְלוֹתִי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְרַבִּי תַּנְחוּמָא בֶּן רַבִּי חִיָּא דִּכְפַר חָנוּן, הֲוָה בְּאַסְיָא, בְּעָא דְּיִפְרשׁ, אָמְרָה לֵיהּ מַטְרוֹנָה, בְּאִילֵין יוֹמַיָא פָּרְשֵׁי, אֶתְמְהָא, אִתְחַזֵּי לֵיהּ אֲבוּי בְּחֶלְמָא אֲמַר לֵיהּ בְּרִי בְּלֹא קְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ו, ג): גַּם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לוֹ, וְלָא שְׁמַע לָא לְמִילֵי דְדֵין וְלָא לְמִילֵי דְדֵין, וְכֵן הֲוַת לֵיהּ.
בראשית רבה ו ה
ג’ דברים ניתנו מתנה לעולם
ובמדרש (ב”ר ו, ה), שלשה דברים נתנו במתנה לעולם, ואלו הן; התורה, והמאורות, והגשמים. התורה, שנאמר (שמות לא, יח) “ויתן אל משה וגו'”. המאורות, שנאמר (בראשית א, יז) “ויתן אותם ברקיע השמים”. הגשמים, שנאמר (ויקרא כו, ד) “ונתתי גשמיכם בעתם”. רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אומר, אף השלום, שנאמר (שם פסוק ו) “ונתתי שלום בארץ”. רבי יהושע בר נחמיה אומר, אף הישועה, שנאמר (תהלים יח, לו) “ותתן לי מגן ישעך”. ורבי תנחום אומר, אף ארץ ישראל, שנאמר (תהלים קה, מד) “ויתן להם ארצות גוים וגו'”. ויש אומרים, אף הנקמה, שנאמר (יחזקאל כה, יד) “ונתתי נקמתי וגו'”. ורבנן אמרי, אף הרחמים, שנאמר (תהלים קו, מו) “ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם”. רבי יצחק בר מרין אומר, אף הפרשת הים הגדול, שנאמר (ישעיה מג, טז) “הנותן בים דרך וגו'”, עד כאן. הביארו בזה, כי יש דברים שאינם מצד עולם הזה. ופירש רבי יוחנן, כי שלשה דברים הם מתנה לעולם; התורה, שהיא אינה ראויה לאדם מצד עצמו. כי התורה היא מן העולם העליון בתכלית הרחוק מן האדם. ולכך אמר הכתוב “ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו”, לשון נתינה, דבר שאינו מענין האדם. והמאורות שהם בעולם האמצעי, ומצד עצמו של אדם אין המאורות ראויים לו, רק שהם תוספת מתנה מן החוץ, שלא מענין האדם. והגשמים גם הם נבדלים מן האדם. ועם שהגשמים הם מעולם התחתון, מכל מקום מעולם* התחתון הוא נחלק, שהרי הגשמים מן מים עליונים, והקב”ה הבדיל בין מים עליונים לתחתונים (בראשית א, ז). ומפני זה, כאשר נתנו הגשמים על הארץ, דבר זה ‘מתנה’ נקרא. הרי הזכיר כי יש שלשה דברים, נגד שלש עולמות, שאין ראויים לאדם מצד עצמו. וומה שהוסיף רבי עזריה ‘אף השלום’, דבר זה מבואר, כי השלום אינו מענין העולם הזה, רק הכל במחלוקת, וזהו ענין עולם התחתון, במה* שהאחד נכנס בגדר השני, כמו שהוא ענין העולם הזה. ולכן* ענין העולם הזה אינו מענין השלום. ולפיכך השלום אינו רק מתנה לעולם. זומה שהוסיף רבי יהושע ‘אף הישועה’, כי השם יתברך נותן תשועה, ומצד עצמו של אדם אין לו תשועה, שאם מצד עצמו, אין זה נקרא ‘תשועה’. רק התשועה אינה מצד עצמו, רק מתנה מבחוץ. חורבי תנחום אומר ‘אף ארץ ישראל’. במה שהארץ הזאת קדושה, והיא ארץ של השם יתברך, וכדכתיב (יחזקאל לו, כ) “הלא עם ה’ אלה ומארצו יצאו”, נקראת ארץ ישראל ארצו של הקב”ה. ואין הארץ לאדם מצד האדם עצמו, כי אם מתנה היא מן השם יתברך. טויש אומרים ‘אף הנקמה’. כי לגודל כח הזה של עכו”ם, אם לא כי השם יתברך בעצמו יתן הנקמה, שאינו מצד האדם, כי מצד האדם לא היה אפשר, לגודל כח שלהם. ודבר זה מבואר בחבור נצח ישראל, עיין שם. ולפיכך כתיב (יחזקאל כה, יד) “ונתתי נקמתי”. יורבנן אמרי ‘אף הרחמים’ הם מצד השם יתברך המרחם, ואינו מצד האדם. כי מצד האדם היה אדם זה בצרה, והשם יתברך מרחם עליו. ודבר זה נקרא ‘מתנה’, כל דבר שאינו מצד האדם. יאורבי יצחק אמר ‘אף הפרשת הים הגדול’. כי הארץ ראוי לישוב, ולא הים, שהוא נבדל ומופרש מן האדם. ולפיכך הפרשת הים הגדול הוא במתנה, שאין ראוי לאדם מצד עצמו, לכך הוא מתנה בודאי. יבהרי התבאר כי נאמר לשון נתינה אצל התורה, מפני שהתורה אינה לאדם מצד האדם. ואלו תשעה דברים שזכר במדרש, והראשון הוא התורה, יש לך להבין אותם, כי הם דברים עמוקים עוד*, כי העשירי לא נתן אף במתנה, כי אין לאדם שום זכות. ולפיכך כתיב (שמות לא, יח) “ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו”. ומעתה תבין כאשר התורה אינה רק מתנה, אם כן לא יקרה לתורה גם כן הויה והפסד, שהיתה התורה נכנסת בגדר השנוי. אבל עתה שהתורה היא מתנה, ואין התורה מצד האדם, לכך אין שנוי בתורה. כי לא תכנס התורה בגדר האדם, שהוא בעל הויה והפסד. יגועל זה אמרו בפרק רבי עקיבא (שבת פח.) בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי, על ידי תליתאי, לעם תליתאי, בירח תליתאי, ביום תליתאי. הברכה הזאת, שנתן לישראל תורה שהיא נצחית, ולכך אמר ‘בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי’. כי מה שהתורה היא משולשת, יורה כי התורה נצחית. וזה כי הדבר שיש לו הפסק, יש לו קצה. שכאשר הוא נפסד, הרי יש לו קצה. וכאשר יש כאן שלשה, הרי האמצעי שביניהם אין לו קצה כלל, ודבר שאין לו קצה, אין לו הפסק. ומפני שהתורה נצחית, ואין לה קצה, ולכך היא משולשת, כי השלישי אין לו קצה, ואשר אין לו קצה אין לו הפסק כלל. אבל שנים, הרי כל אחד מהם יש לו קצה. ולכך על השלשה אמר (ר’ קהלת ד, יב) “וחוט השלישי לא במהרה ינתק”. וכן כל שלשה הוא לחזקה. וכל זה בעבור כי השלישי אשר הוא בין השנים, הוא באמצע, אשר האמצע אין לו קצה, כמו זה, ולכך הוא חזק יותר. ולפיכך נתנה התורה על ידי משה, שהוא שלישי, לעם משולש, בירח שלישי, ביום שלישי. כי השלישי אין לו קצה, וראוי שתנתן התורה במה שהיא נצחית ואינה בעלת קצה, על ידי מי שהוא שלישי, ובזמן שהוא שלישי. וזה שאמרו במסכת תענית (ה:) יעקב אבינו לא מת. ודבר זה מפני שהוא היה השלישי באבות, והשלישי אינו בעל קצה, ולכך הוא בחיים, ולא קבל קצה. ודבר זה בארנו בחבור גור אריה בפרשת ויחי, ובשאר מקומות*. ואם כי פירשנו למעלה (פי”א) עוד פירוש על מה שאמר ‘בריך רחמנא וכו”, שני הפירושים ענין אחד, הכל הוא מסגולת השלישי, וענין אחד הוא למבין.