הלואי שיחי’ ישמעאל

לו ישמעאל יחי’ לפניך, וברש”י הלואי שיחי’ ישמעאל איני כדאי לקבל מתן שכר כזה, והדברים תמוהין איך אפשר שאאע”ה הסתפק עצמו בישמעאל בן הגר המצרית מזרע חם המקולל שממנו יצא אותו זרע המבורך בעלי ברית לאלקים, ועוד היתכן שימחול אברהם אע”ה על מתנתו מה תאמר שרה לזה הלא מאז התרעמה ואמרה חמסי עליך שפירש”י חמס העשוי לי עליך אני מטיל העונש כשהתפללת להקב”ה מה תתן לי לא התפללת אלא עליך והי’ לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך עכ”ל, ומעתה שנתבשר בשורה ימחול על המתנה ועוד אם הוא מחל שרה מי מחלה: כגונראה דהנה בפרשת מילה נאמר לאאע”ה התהלך לפני והי’ תמים ומשמע שעד כה לא הי’ תמים, אף אחר כל צדקותיו ומסירת הנפש על קידוש השם, ואם הוא לא הי’ תמים עד כה מי יקוה להיות תמים, והרי מקרא מלא הוא תמים תהי’ עם ה’ אלקיך והרי כי כל איש מישראל יכול להיות תמים, ונראה הפי’ דהנה אברהם מדתו חסד קו ימין וידוע כי שמאל דוחה וימין מקרבת ואברהם הי’ מדתו לקרב כל באי עולם ולא לדחות ולרחק, ומ”מ שלימות האדם שיהי’ בו כל מדות יחדיו, במקום שצריך לקרב יקרב ובמקום שצריך לרחק ירחק ואז נקרא אדם שלם והוא מדריגת תמים כבתרגום תמים שלים, וע”כ אאע”ה עד המילה שהי’ ענינו תמיד לקרב ולא לרחק עדיין לא נקרא תמים עד מצות מילה שהוא ענין דיחוי פסולת ולא לקרב ולהכניעו לקדושה אלא לדחות לגמרי, וזה שמאל דוחה, וע”כ במצות מילה נשלם ונעשה תמים שמעתה יש לו שני המדות יחדיו: כדוהנה בזוה”ק שאברהם ויצחק כלול מיא באשא ואשא במיא, בסוד אברהם הוליד את יצחק, ובודאי אם לא הוה כלול אשא במיא ומיא באשא הי’ גבורות של יצחק קשים מאד והי’ מוקיד כל העולם בשלהבוי, ולא הי’ יכול העולם לסבול, ויש לומר שמטעם זה נתבשרה שרה ביצחק ממצות הכנסת אורחים שהוא גמילת חסד כדי שיבוא יצחק לעולם ממצות גמילות חסד, ובפסח שהוא זמן החסד נולד יצחק כדי שלא יהי’ גבורותיו כ”כ קשים, וע”כ י”ל כשנתבשר אאע”ה בפרשת מילה שהוא ענין שמאל דוחה כנ”ל בלידת יצחק חשב שזה קבלת שכר המילה, וא”כ יהי’ גבורותיו קשים כנ”ל, וזרעו יתנהג במדת הדין קשה, ואם ח”ו לא יהיו כ”כ זכאים יהי’ מעותדים לברות מדת הדין הקשה, וע”כ אמר לו ישמעאל יחי’ לפניך היינו שקבלת שכר המילה יהי’ כשישמעאל יחי’ לפניך, ועלי’ לא איכפת לי’ אם יהי’ הנהגה עמו במדת הדין מה גם שהוא בעצמו איננו במדת הדין, ולא יהי’ מדה”ד קשה כ”כ, אך על יצחק הי’ רצונו שיבוא במדת הרחמים וחסד ולא בתורת קבלת שכר מצות מילה, וא”כ במה שאמר לו ישמעאל יחי’ לפניך לא מחל על המתנה כלל ורק על שיהי’ בתורת קבלת שכר מצוות מילה הי’ קשה בעיניו, ורצה שיהי’ רק במדת הרחמים, וע”ז השיב לו הש”י אבל שרה אשתך יולדת לך בן, אף שאין לשרה שכר מצוות מילה וא”כ מצד שרה יהי’ נוטה לחסד, וקראת את שמו יצחק שרב צחוק יהי’ בעולם, והוא מצד התפשטות מדת החסד, ובזה יובן מה שאמרה שרה אח”כ צחוק עשה לי אלקים ולא אמרה לנו לכלול גם את אברהם אתה, כי באמת מצד אברהם הוא במדת הדין ואינו גורם רב צחוק בעולם, והוסיף הש”י לאמור והקימותי את בריתי אתו, וכלפי שהי’ אברהם מתירא שיהי’ הנהגה בזרעו אחריו במדת הדין וכשיהי’ ח”ו בלתי זכאין יפקוד עליהם בדין הקשה, אמר לו והקימותי את בריתי וכמו שאמרנו בשם הרב זצללה”ה בלקוטי תורה כי ברית הנעשה בין שני אוהבים כל עצמו איננו נצרך בעוד האהבה תקוע בלבם אלא על להבא כשיתקרר אש האהבה וכמעט שחשבה להשתקע אז הברית יזכרם ויעורר את האהבה, והנה הקמת ברית ליצחק ולזרעו זה עצמו הוא הבטחה שכשאפי’ לא יהי’ כ”כ זכאים לא יפקד עליהם במדת הדין הקשה ויעמוד זרעם ושמם כימי השמים על הארץ: כהולפי האמור ימתקו דברי האור חיים שאמר שמפני מאמרו לו ישמעאל יחי’ לפניך הי’ סיבה שניתן לו יצחק מסטרא דנוקבא עיי”ש, ולא ביאר למה, ולפי דברינו ימתקו הדברים שמפני שמיאן שיהי’ יצחק ניתן לו מצד קבלת שכר המצוה והי’ כולו מצדו סטרא דדכורא, והוצרך ליתן לו את יצחק מצד שרה כנ”ל ע”כ הי’ מסטרא דנוקבא: כווממוצא הדברים שישמעאל יהי’ רק במדת הדין, וע”כ בזוה”ק שכמו שהוא קיים מצות מילה ברקניא כן א”י תהי’ ברשותו רק כד הוא ברקניא הכל במדת הדין מצומצם, וכאשר איננו ראוי הם נדחין אבל ישראל הם קיימים לעולם ואפי’ ח”ו כשאינם כ”כ זכאים חסד אל כל היום ואתם הדבקים בה’ אלקיכם חיים כולכם היום: