הלעיטני נא

בבוא עשיו ליעקב, הוא חוזר עייף, ומבארים חז”ל – מן הרציחה שבידו. כאשר הוא רואה אוכל, במקום לבקש לאכול, הוא מבקש הלעטה. מה ההבדל ביניהם, ומה התורה רוצה ללמדנו? אכילה היא בירור האוכל הנאכל. פעולת הלעיסה, הזמן והמאמץ שאדם עושה, זה נקרא אכילה. לעומת זאת הלעטה היא אומנם סוג של אכילה, אך ללא לעיסה, ללא מאמץ. מדובר ביחס המיוחד של עשיו לעולם הזה. הוא מתפעל מהעולם, ומבקש ‘לבלוע’ אותו ללא בירור וללא מאמץ. מבחינתו, העולם מוכן ואינו צריך שום הכנה אחרת. זה עניין ההלעטה. בניגוד אליו, יעקב ‘אוכל’, עושה בירור בעולם, מוציא את הפסולת מתוך האוכל, מברר ובוחן אותו לפני שמכניס לפיו. אלו גישות שונות בתכלית. האדום הוא צבע המסמן מוות. זהו הצבע הזורם בדמו של עשיו, שהתברך בפי אביו ‘על חרבך תחיה’, ולכן נמשך גם בדרך אכילתו לצבע זה. הוא נקרא אֱדום על שם הדממה, הדממה שיוצאת מן היחס שלו לעולם. אין זה עולם של דיבור, של קשר עם ה’, אלא עולם דומם המנוהל באופן בלעדי, על ידי האדם, ומבקש להתנתק מהגילוי האלוקי. עשיו עייף מההתנהגות של עצמו. עייפות מסמנת בעייתיות בדרך, מסמנת סטייה מן האמת הפנימית, שכן אם האדם דבק בדרכו המיוחדת והטובה, הוא אינו אמור להיות עייף, אלא מלא בכוחות.