הנחת תפילין במשך היום

הראשונים והאחרונים נחלקו האם יש מצווה להניח תפילין כל היום או רק למשך זמן התפילה. עיין תוספות שמצדד בכך שצריך להניח כל היום, לעומת הריטב”א שאומר – רק בזמן התפילה. הבית יוסף הביא טעם מדוע אין מניחים תפילין כל היום – מפני התחזות רמאים לצדיקים, שהיו מניחים כל היום ונראו כצדיקים, כשבאמת הם רשעים. הרמב”ם פוסק שאכן יש חשיבות להניחם כל היום, אך למעשה, בביאור הלכה, סיכם שנראה שיש לחשוש מחוסר היכולת לשמור על נקיות הגוף לאורך היום, ולכן אין להניח תפילין במשך כל היום כולו כהוראה לרבים. לסיכום, אנחנו רואים שבזמן המשנה כן היו מניחים תפילין כל היום כולו. לדוגמה בסיפור המובא בגמרא עם אלישע בעל כנפיים (שבת דף מ”ט ע”א), שרק בגלל הגזרה חששו ללכת עם תפילין, ורק אלישע העז ללכת עימם, משום שכך היה נהוג. וכן “אמר רבה בר בר חנה א”ר יוחנן: ארבעים סאה קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר.” (גיטין דף נ”ז ע”ב), כלומר הרוגי ביתר נהרגו עם תפילין לראשם, כיוון שהיה פשוט שמניחים אותם כל היום. אבל למעשה, כבר מזמן הגלות מנהג זה הלך ונאבד. השאלה הנשאלת היא – למה זה השתנה? והתשובה פשוטה מאוד: בזמן שעם ישראל נמצא בארצו, אין סתירה בין עולם הקודש של התפילין לבין עולם החול של ההתעסקות של האדם בענייניו, הכול מחובר ומאוחד. אבל עם היציאה לגלות, הניתוק נעשה, החול סותר כביכול את הקודש, אין בגלות אפשרות לחיות את איחוד ההפכים. לכן לאט לאט, עניין הנחת תפילין כל היום צומצם לזמן התפילה בלבד. היום, כשעם ישראל חוזר בהמוניו לארצו, צריכים לקום רבנים שיצודדו בחזרה להנחת תפילין כל היום כולו, במהרה בימינו!