ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו פירש”י לצוד ולרמות את אביו בפיו שאלו אבא האיך מעשרין את המלח ואת התבן, קסבור אביו שהוא מדקדק במצוות, ולהבין למה לא שאלו דקדוקי מצוות אחרים כגון שחיטה וכדומה שיש בו דקדוקי מצוות באמת ולמה לו לבחור בדבר דקדוק כזה שהוא שקר, ונראה דהנה כל סדר הבריאה הי’ טפל ועיקר, שעוה”ב עיקר ועוה”ז טפל וכמו שאחז”ל (אבות פ”ד) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין וכן ששת ימי המעשה טפל לשבת וז”ש בתנדב”א ימים יצרו ולו אחד בהם זה שבת, וכן בפירות יש ידות וקליפה שהוא שומר לפרי, וכמ”ש את פריו את הטפל לפריו וכל דבר אם עושה הפעולה אשר נברא ע”ז, א”כ הוא קונה שלימות, ואם הטפל הוא טפל באמת להעיקר א”כ ע”י אמצעות העיקר נעשה הטפל ג”כ שלם, ואם העוה”ז טפל באמת לעוה”ב ומתקיים התקן עצמך כו’, א”כ נתעלה גם עוה”ז ומתקדש, ועוה”ב מאירה גם בעוה”ז ויקוים עולמך תראה בחייך, וכן ששת ימי המעשה אם הם טפלים לשבת באמת א”כ ע”י אמצעות שבת נתקנים ומשיגין עלי’ גם הששת ימי המעשה, וזהו שרמזו חז”ל (ביצה ט”ז.) שכל יום אכל לכבוד שבת, והיינו דשבת האירה לששת ימי המעשה, וכן קליפה לפרי אם היא שומר לפרי משיגה חשיבות, וע”י כן מקבלת טומאה שהשומר מביא ומכניס את הטומאה להפרי, כבש”ס חולין קי”ח, ויש לומר שזה עצמו הי’ ענין בריאת יעקב ועשו, דעשו יהי’ טפל ליעקב, וע”י יעקב ישיג עשו ג”כ שלימות, וכמו שהגיד הרה”ק ר”ב מפרשיסחא דמה קושיא על עשו שהי’ רשע הרי אם הי’ מקיים מצות ה’ גרע יותר, שהרי בשביל מצות כיבוד אב שקיים אנו סובלים כ”כ רעות רבות וצרות, ואמר שהי’ יכול להיות כמו שהי’ אלא שהי’ צריך להיות נכנע ליעקב, והפירוש בודאי הוא כדברינו, אך עשו זדון לבו השיאו ולא רצה להיות טפל ליעקב, ועשה עצמו עיקר כבשבילו נברא העולם, ובמ”ר סוף פ’ וישלח התבן והקש והמוץ מדיינים זע”ז, זה אומר בשבילו נזרע השדה וזה אומר בשבילו כו’ כך אומה”ע הללו אומרים אנו עיקר ובשבילנו נברא העולם, והללו אומרים כו’ אמר להם ישראל המתינו עד שיגיע היום ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם, ובזה יש לומר הטעם שרצה יצחק אבינו לברך את עשו אף שהי’ יודע שיעקב יותר צדיק מעשו, אך כוונתו היתה להאיר את עיניו ע”י הברכות והקדושה שיכנוס בו שידע מהו שלימותו, אך לא ידע מגסות הרוח של עשו דע”י גסות הרוח שבו אין לו שום תרופה כמ”ש בזוה”ק פינחס שיש עננין חשוכין שכל אור שנכנס בהם נטבע והם שבע פרות הרעות אשר לא נודע כי באו אל קרבנה יע”ש, וכ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה הגיד שהוא קליפת גסות הרוח, ואם בא בו מעט קדושה, עי”ז מתגאה עוד יותר, ולפי”ז יובן מה ששאלו האיך מעשרין את התבן. דמהותו היתה מדברת מתוך גרונו דכשם שחשב עצמו לעיקר כן היתה שאלתו על תבן אם הוא נחשב עיקר וצריכה מעשר, דאו”ה הם המוץ מהתבן, וכשחישב עצמו לעיקר א”כ צריכה המוץ מעשר, ולפי זה י”ל ג”כ הטעם במלח שאינו צריך מעשר כיון שאינה עיקר רק טפל לאוכל: גומזה יצא לימוד לכל איש, שידע שמצד מעשי עצמו אינו נחשב לכלום רק מצד מה שהוא מחובר לטהור או מחמת חיבור לכלל ישראל ומצד מעשיהם הטובים גם מעשיו נגררים להיות נחשבים, אבל לא שמעשיו בפני עצמו נחשבים כי מי יאמר זכיתי לבבי והבן: