מַאי חֲנוּכָּה? דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּכ״ה בְּכִסְלֵיו יוֹמֵי דַחֲנוּכָּה תְּמָנְיָא אִינּוּן דְּלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן. שֶׁכְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְווֹנִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כׇּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל. וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁהָיָה מוּנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד. נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה.
שבת כב י
זמן כה’ כסלו
בכ”ה בכסלו יומי דחנוכה, בודאי לא הי’ הזמן במקרה, ונראה דהנה בכ”ה באלול נברא העולם ומאז עד כ”ה בכסלו הוא שלשה חדשים, והענין דהנה במדרש בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים א”ר הושעי’ שנה לי ר’ חיי’ הגדול גיורת שפחה משוחררת לא ינשאו ולא יתארסו עד ג’ חדשים ופי’ המהר”ל בספר התפארת דכ”ה דזמן ג’ חדשים הוא זמן מחולק לעצמו שיהי’ נכנסין תחת רשות שכינה עי”ש, ולדידי יש לומר בלשון אחר דהנה שלש עולמות יש עולם התחתון והתיכון והעליון וכנגדן באדם מוחא כבדא וליבא שהן משכן נפש רוח ונשמה נפש בכבד רוח בלב נשמה במוח, והנה נתינת התורה היא לנשמה שמשכנה במוח ע”כ בחודש השלישי שהגיע הזיכוך למוח ניתן התורה והם ג’ חדשי הבחנה שיהי’ נבחן בנפש רוח ונשמה שהם גוף ונפש ושכל בלשון מחקרים, וזה עצמו טעם של הגיורת שפחה ומשוחררת שאינה ראוי’ לבוא בקהל טרם עבר עלי’ ג’ חדשים כדי שתקבל זיכוך בכל ג’ חלקים אלו, וכן יש לומר בזמן חנוכה דבכל שנה מתחדש הבריאה כמו שאנו אומרים בר”ה זה היום תחילת מעשיך על בריאת אדה”ר, וכן הוא בכל שנה בכ”ה באלול בא התעוררת מחדש וכמו אז נעקר תוהו ובוהו מן העולם, כן בכל כ”ה אלול נעקר קצת התוהו ובוהו שהוא השתדלות הגשמי שהוא תוהו ובוהו הבל וריק ומתעורר הלב לתשובה, וזה מנהגינו שמשכימין לסליחות מאז והלאה, ומאז מתחיל הזיכוך עד ג’ חדשים נשלם הזיכוך בכל ג’ חלקי האדם, ואז הגיע הזמן להאיר אור האלקי בנשמת האדם, ומזה בא הנס בנרות המנורה ובשמן שרומז לחכמה ראשית הבריאה, ומשם מתפשט עד למטה, והם ג’ צרופים כידוע ליודעים וכנגדן שלשה ברכות והבן: