״וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים״, מַאן חֲכָמִים — רַבָּנַן. ״יוֹדְעֵי הָעִתִּים״ — שֶׁיּוֹדְעִין לְעַבֵּר שָׁנִים וְלִקְבּוֹעַ חֳדָשִׁים. אֲמַר לְהוּ: דַּיְּינוּהָ לִי. אֲמַרוּ: הֵיכִי נַעֲבֵיד? נֵימָא לֵיהּ: קִטְלַהּ, לִמְחַר פָּסֵיק לֵיהּ חַמְרֵיהּ וּבָעֵי לַהּ מִינַּן. נֵימָא לֵיהּ: שִׁבְקַהּ — קָא מְזַלְזְלָה בְּמַלְכוּתָא, אָמְרוּ לוֹ: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְגָלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ, נִיטְּלָה עֵצָה מִמֶּנּוּ וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת. זִיל לְגַבֵּי עַמּוֹן וּמוֹאָב דְּיָתְבִי בְּדוּכְתַּיְיהוּ כְּחַמְרָא דְּיָתֵיב עַל דּוּרְדְּיֵיהּ.
מגילה יג ז
חכמים יודעי העתים
שמעתי בשם רבי דוד זמור על הביטוי “חכמים” במגילה: חכמים יש הרבה, אבל חכמי ישראל נמדדים בעניין מיוחד, ‘יודעי העיתים’, הם צריכים לדעת ולראות ולהכיר את המציאות הקיימת, התקופה, לחוש את זמני הגאולה.