יקוו המים מה שאני עתיד לעשות בהם

ובבראשית רבה בפרשת “יקוו המים”, אמר רבי לוי, [אמר הקב”ה], יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהן. משל למלך שבנה פלטין, והושיב בהן דיורין אלמים. מה עשו, היו משכימים ושואלים בשלום המלך* ברמיזה ובאצבע. אמר המלך, אילו היו פקחים, על אחת כמה וכמה, הושיב המלך בהן דיורין פקחים. עמדו והחזיקו בפלטין, אמרו שלנו היא, אין פלטין זה של מלך. אמר המלך, תחזור הפלטין לכמות שהיתה. כך מתחלתו של עולם היה שבחו של הקב”ה עולה מן המים, דכתיב (תהלים צג, ד) “מקולות מים רבים אדירים משברי ים”, ומה היו אומרים (שם) “אדיר במרום ה'”. אמר הקב”ה, מה אלו שאין להם חכמה לא אמירה ולא דבור, כך היו מקלסין אותי, לכשנברא אדם על אחת כמה וכמה. עמד דור המבול ומרד, דור אנוש ומרד, דור הפלגה ומרד בו. אמר הקב”ה, יפנו אלו ויעמדו ויבאו אלו, דכתיב (בראשית ז, יב) “ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה”, עד כאן. חביארו בזה מה שאמרנו למעלה, כי מתחלת בריאתו של עולם, קודם שיצר וברא עיקר הצורה, שהוא האדם, היו המים, אשר הם פשוטים ואין בהם צורה, והם היו מציאות העולם. ואין ספק כי בהם יש גם כן מה שהם מורים על אמתת מציאותו יתברך, אף לפי מיעוט צורתן, מכל מקום יש בהם מציאות מה, ואותו מציאות יש בו שבח לממציא. ואמר הקב”ה לברוא את האדם, ויש לו מעלת הצורה, והוא יהיה מציאות יותר מורה על שבח הבורא האמיתי, ויהיה לו יתברך הקלוס השלם מן האדם, אשר יש לו צורה. וכאשר ברא האדם מחמת רוב הצורה שלו, היה נוטה לצד אחר לגמרי, לומר כי אין העולם של מלך. וזהו מחמת הצורה השלימה היה רוצה שהוא יהיה* עיקר המציאות בעולם. אבל כאשר יש בעולם חלש המציאות, הנה אין ספק שיש כאן מציאות אמיתי, הוא יתברך. אבל האדם, לפי מעלת צורתו, היה רוצה שהוא יהיה עיקר המציאות. ולפיכך היה השם יתברך אומר יפנו אלו ויחזרו המים. כלומר כי דבר זה בא לאדם מחמת הצורה, יחזרו אלו שאין להם צורה שלימה, כי לא חפץ הקב”ה בצורה זאת. טולפיכך תמיד היה הקב”ה מאבד רשעים, כמו דור אנוש, ודור המבול, וסיסרא, ופרעה, במים. לפי שהמים הם העברת צורת המציאות, וכאשר יש חטא בעולם, הקב”ה מעביר את הצורה, ומעביר אותו במה שהוא העברה אל הבריאה, כמו המים. יומפני כי העברת מציאות הצורה על ידי מים, לכן כאשר הקים הקב”ה ברית עם נח, לא הקים רק שלא להעביר המבול. ומה מועיל שלא להעביר המבול, ויכול להעביר אש וגפרית. אלא שכל ענין העברת העולם העברת הצורה על ידי המים, כאשר נתבאר למעלה. ועוד יתבאר בעזרת הצור בפרקים הבאים ענין זה. יאולפיכך הסכימו המצריים* שלא יהיו נדונים ישראל רק במים, כי כל מדות הקב”ה מדה כנגד מדה, וכבר עשה קיום לעולם עם נח שיהיה העולם קיים, ולא יהיה לו העברה על ידי המים, שהם מעבירים הכל. אבל לא היה קיום הזה רק על הכללות, שלא יבואו המים ויעבור כלל העולם, שהוא צורת כלל המציאות, אבל דבר פרטי, אין זה כלל. ועוד, השבועה היה שלא יהיה מביא לעולם המים דרך העברה, כאשר הוא מביא המים ומגביר את המים על צורת הנמצאים, וזהו העברה. אבל כאשר זורק הנמצא אל המים, אין זה תגבורת המים שהוא מעביר צורת הנמצא, אך הוא על ידי מעשה שמשליכו במים, והוא כמו שאר פורעניות.