כבוד אלהים הסתר דבר

במד”ת נראה ששבת בבריאת העולם הי’ כעין חנוכת הבית, ונראה לבאר דהנה במד”ר פ”ט ר’ לוי בשם רחבח”א מתחילת הספר ועד כאן כבוד אלקים הוא הסתר דבר מכאן ואילך [היינו מפרשת ויכולו] כבוד מלכים חקור דבר כבוד דברי תורה שנמשלו למלכים שנא’ בי מלכים ימלוכו לחקור דבר, ויובן זה בהקדם דברי רש”י בראשית ברא אלקים ולא נאמר ברא ה’ שבתחילה עלה במחשבה לברא תו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין, ואין הפי’ ח”ו כפשוטו שראה אח”כ כשבראו שאינו מתקיים כאלו ח”ו בתחילה לא ידע, חס ושלום לומר כך, אלא הפי’ הוא עפ”י מה שכתבו חכמי האמת כי באם לא הי’ במדת הדין שהיא סוד הצמצום הי’ העולם מתבטל במציאות, ורק מחמת הסתר והצמצום הי’ מקום שלא יתבטל העולם במציאות עכת”ד, וע”כ כך עלה במחשבתו ית”ש שהבריאה תהי’ במדת הדין אבל הקיום יהי’ במדת הרחמים בשותף לו מדת הדין, והכל הי’ מחשבה אחת קדומה, כי בלתי אפשר שיהי’ באופן אחר שבאם הבריאה לא היתה במדת הדין הי’ מתבטל במציאות, ואם לא הקדים מדת הרחמים להקיום לא הי’ ראוי להתקיים, ובאותו רגע שעלה במחשבה לבראות במדת הדין אז ראה שאין מתקיים במדת הדין ושלהקיום יהי’ מדת הרחמים בשותף לו מדת הדין, וזה פשוט בדברי רש”י: יאוהנה הביט בתורה וברא את העולם והתורה אמרה אני הייתי כלי אומנתו של הקב”ה, ע”כ לומר שאותן פרשיות המדברות בבריאת העולם הם נמי בהעלם ובצמצום, שאם היו הפרשיות בהתגלות הי’ הבריאה שנתהוה מכח פרשיות האלה נמי בכח התגלות ולא בהסתר וצמצום, והבן הדברים כי אי אפשר לפרש יותר, וע”כ הוא כבוד אלקים הסתר דבר, שבזה שהוא מסתיר דבר הוא מורה שכל הבריאה נעשה מכח ההסתר והצמצום, ואם לא, הי’ מתבטל כל הבריאה במציאות, וזה כבוד אלקים שאין עוד מלבדו ושהכל אפס ואין ואינו נתפס בלשון נמצא רק מפאת ההסתר, ומכאן ואילך כבוד מלכים חקור דבר, היינו דכל ששת ימי המעשה שהי’ הבריאה נמתח והולך ע”כ לומר שהי’ נסתר ונצמצם והולך, אך בהגיע יום השבת בא חיות חדש להבריאה היפוך ההסתר וההעלם רק התגלות אלקית שהופיע בתוך הבריאה, והי’ עליות העולמות כנודע, וע”כ הפרשיות בהתגלות, וזה כבוד התורה שכל ההתגלות שבשבת בא מכח התורה, וזה מורה מה שהוא חקור דבר, וי”ל עוד בפשיטות שזה כבוד של תורה שמדקדקין על קוץ וקוץ כל מה שבכחו לדקדק ומכאן ואילך שהפרשיות בהתגלות שוב זה כבוד להתורה שמחזיקין אותה שנכלל בה כוונות מכוונות שונות בכל קוץ וקוץ תלי תלין של הלכות כמו שהוא באמת והבן: יבובזה שאמרנו ששבת היא היפך ההעלם וההסתר רק התגלות אלקית שהופיע בתוך הבריאה נבוא לביאור דברי המד”ת הנצב פתח דברנו, דהנה בפסוק (דברים כ’) אשר בנה בית ולא חנכו תרגום יונתן ולא קבע בה מזוזתא, הענין הוא דכל בנין הוא צמצום וגבול, ושורשו ממדת הדין וע”כ בשמאי הזקן איתא הלשון דוחפו באמת הבנין שבידו הפי’ הוא במדתו מדת הדין שאין לומר ששמאי הזקן הי’ בנאי, והיתה כ”כ מלאכתו קבע עד שתמיד היתה אמת הבנין בידו, אבל הפי’ האמתי במדתו מדת הדין [אולי שמעתי זה הפי’ מכ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה או שראיתי באיזה ספר ואינני זוכר] והנה אמרו ז”ל כל העוסק בבנין מתמסכן ועיין מהר”ל ספר גבורות ה’ פ’ ט”ו שכתב כי הבנין הוא היפך הברכה כי בברכה אין גדר וגבול ולכך נאמר בברכה ופרצת וגו’ והבנין הוא היפך זה שבונה גבולים וגדרים והעוסק בדבר שהוא היפך הברכה מתמסכן עכת”ד, ויש לי להוסיף בה דברים אולי הוא בכלל דבריו, כי מאחר שבנין הוא גדר וגבול מוצאו ממדת הדין ע”כ מעורר מדת הדין, ובהתעורר מדת הדין מתעורר לרגליו גם כחות מזיקים שמשכנם בצד שמאל מבחוץ שעומדין וצופין מתי יצא מן הדין אשר בצפון לחרוב להרוג ולאבד שיהי’ הם גומרים הדין כי לכל תכלית הוא חוקר, ועיין שער אורה שער וא”ו, ועיין זהר ח”ב קפ”ד. ד”ה פתח ובפי’ הרמ”ז שם, וע”כ העוסק בבנין מתמסכן, ולפי הדברים האלה יש לומר דהא דכתב הזוה”ק ח”ג רס”ג סמיך לפתחא אזדמן חד שידא ואית לי’ רשו לחבלא, מהאי טעמא הוא שמחמת הבנין התעורר מדת הדין וכיון דאיהו אתער סטרא אחרא אתתקף בהדי’, אבל הש”י זכנו במצות מזוזה כי בהופיע שם השם שמה אין עוד מקום להסט”א שהויתה מצד הצמצום והסתר אורו יתברך, וזהו שמתרגם יונתן שחנוכת הבית הוא קביעת המזוזה, ובזה יובן טעם המנהג שעושין סעודה בחנוכת הבית, שענין סעודה להנות אחרים הוא מדתו של אברהם אבינו ע”ה מדת החסד היפך מדת הדין והצמצום, ובזה מתקנין הענין דהעוסק בבנין מתמסכן, אבל עיקר חנוכת הבית היא קביעת המזוזה, וע”כ הי’ דעת הריש גלותא [מנחות ל”ג.] לקביע מזוזה טרם העמיד הסיפין עיין פרש”י למען לא יתחיל המזיק להשים משכנו שמה: יגובזה יובן דברי המד”ת ששבת הוא כעין חנוכת הבית, דמאחר דכל הבריאה הי’ מחמת ההעלם וצימצום מדת הדין, ובהתעורר מדת הדין מתעורר גם חלקי הרע כנ”ל וזהו תהו ובהו שהי’ בעולם, אך בהופיע אור קדושת שבת כולהו ערקין ואתעברו מינה, וזה שאיתא במדרש פ’ יו”ד על יום השבת נעקר תהו ובהו מן העולם נראית מלאכת שמים וארץ ויצא לצירוף כלי נעשו כלים הה”ד ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, וזה הוא ממש כעין בנין הבית שמתעורר חלקי הרע ונתבטל בהופיע שם השם ע”י המזוזה, כמו כן הי’ בבריאת העולם שכל ששת ימי המעשה התגברו והתעוררו חלקי הרע, ונתבטלו ע”י הפעת אור קדושת שבת, והוא כעין חנוכת הבית: ידולפי האמור שכל ששת ימי המעשה מאחר שהי’ הבריאה נמתחין והולכין והי’ ע”י ההעלם וההסתר, ע”כ נתגברו אז כח הסט”א וחלקי הרע, יובן מ”ש האר”י ז”ל שחטא אדה”ר הי’ שלא המתין בזיווגו עד יום השבת, ולכאורה אינו מובן הלוא חטאו מבואר בכתוב שאכל מעץ הדעת טו”ר, ולהנ”ל יובן שמאחר שאז הי’ זמן התגברות הרע הי’ מקום לחלקי הרע להדבק עמו אז, וכעין זה יש לומר הטעם דאסור לשמש מטתו בשני רעבון כי עת רעה הוא, כי מאחר שאפי’ חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהא בו צד אחד של דופי ע”כ הי’ מקום לחלקי הרע להדבק עמו, והם הביאו לחטא בעץ הדעת טו”ר, וכענין עבירה גוררת עבירה, השם ישמרנו: טוואולי יש לצרף בזה ולומר מחמת שהי’ בגילוי דשמושא ומרומז בדברי רש”י ויהיו שניהם ערומים, ואולי זה טעם צורך צניעות בבית הכסא שהזהירו חכז”ל יותר מבשאר מקומות, כי מבואר בדברי הזוה”ק, כי כל לכלוכא וטנופא הוא משכן הסט”א, ובגמ’ שד של בית הכסא, ע”כ צריך צניעות ביותר שלא יתדבק עמו כחות חיצונים: