אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי אֲבִינָא: כָּל הָאוֹמֵר ״תְּהִלָּה לְדָוִד״ בְּכָל יוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים — מוּבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא.
ברכות ה טז
כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלוש פעמים
ההגדרה של ‘בן העולם הבא’ בחז”ל היא עניין השייכות של האדם לעולם של גילוי ה’ כבר בעולם הזה. אדם שחי בצורה כזו, אינו חי בהפרדה בין העולם הזה לעולם הבא, הוא כבר בן העולם הבא, שייך לעולם הבא. זאת לעומת מי שיש לו ‘רק’ חלק לעולם הבא, אינו שייך לגמרי לשם, אבל יש לו חלק. על ידי מזמור “תהילה לדוד” (שבתפילה נפתח בפסוק “אשרי יושבי ביתך”), שבו מופיעות כ”ב אותיות התורה, המורה על חידוש מעשי בראשית בכל יום, שהרי העולם נברא על ידי כ”ב אותיות, וגם ‘פותח את ידך’ המורה על השגחת ה’ בכל עת, מגלה האדם את ה’ בעולם, ולכן הוא שייך לעולם הבא.