כעבור סופה ואין רשע זה דור המבול

במדרש כעבור סופה ואין רשע זה דור המבול וצדיק יסוד עולם זה נח, הפוך רשעים ואינם זה דור המבול ובית צדיקים יעמוד זה נח הה”ד אלה תולדות נח, בית רשעים ישמד זה דור המבול ואוהל ישרים יפריח זה נח, נראה לפרש ענין שלשה מקראות הללו, עפ”י דברי המדרש בראשית פ’ כ”ו אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב, ר’ יהודה אומר בשלשה דורות בדור אנוש ודור המבול ודור הפלגה כי אם בתורת ה’ תפצו אלו שבע מצות שנצטוה ובתורתו יהגה וגו’ שהוגה דבר מתוך דבר וכו’ והי’ כעץ שתול ששתלו הקב”ה בתיבה אשר פריו יתן בעתו זה שם ועלהו לא יבול זה חם וכל אשר יעשה יצליח זה יפת, עכ”ל ונראה דהנה דור אנוש חדשו ע”ז בעולם כמ”ש הרמב”ם ריש ה’ ע”ז והוא חטא בשכל, דור המבול הוא חטא התאוה שהוא מתיחס לגוף, וחטא דור הפלגה הוא חטא שראוי להתיחס לנפש, והיינו כי נפש הוא המחבר את השכל עם הגוף, והם באשר רצו לעשות חיבור רע ולהפרד מחיבור הקדושה, ובמדרש דור הפלגה הי’ אומרים לא כל הימנו שיבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים אלא בואו ונעשה לנו מגדל ונשים ע”ז בראשו וניתן חרב בידה ותהי’ נראת כאלו עושה עמו מלחמה, הרי שהי’ ענינים להפרד מחיבור הקדושה וע”כ יש להתיחס לפגם הנפש, וע”כ הי’ עונש פירוד והפלגה זה מזה היפוך החיבור, בקיצור כי שלשה דורות אלו הי’ חטאתם זה בגוף וזה בנפש וזה בשכל, ונח הצדיק עמד בכולם ולא פגמו אותו במחשבתם הרע כלל להמשיכו אחריהם, ושלוש אלה הם מחשבה דיבור ומעשה, מחשבה מתיחס לשכל, דיבור לנפש כדכתיב ויהי האדם לנפש חי’ ומתרגם לרוח ממללא וע”כ במדרש הנ”ל מיחס מושב לצים לדור הפלגה שהוא פגם הדיבור, מעשה לגוף, והיינו שנח הי’ שלם בכל השלשה בחי’ הן במחשבה הן בדיבור הן במעשה וי”ל כי נגד שלשה מיני שלימות האלו כתיב בו איש צדיק תמים הי’ שלשה מיני שבח, ובזוה”ק שנח הוא שבת שהוא נמי שלימות בכל ג’ דברים אלו, שבת יעשה כולו תורה הוא בשכל ובכללו הוא עונג שבת שאין למעלה מעונג, תפילה הוא בדיבור המתיחס לנפש כמ”ש ואשפוך את נפשי לפני הש”י, ובכללו שביתה ממלאכה שהוא נמי מתיחס לנפש כמ”ש נפש עמל וגו’, וכן כתיב שבת וינפש, סעודת שבת הוא במעשה, והנה לעומת זה העמיד שלשה בנים שמאלה נפצה כל הארץ, שם כנגד שלימות המחשבה והוא כהן לאל עליון והבן והוא נרמז אשר פריו יתן בעתו שהי’ פרי קודש הלולים ובמד”ת פרי צדיק עץ חיים זה התורה יפת כנגד שלימות הדיבור שהוא הנפש, וכל יופי הוא מתיחס לנפש שהוא מתפעלת מיופי המראה כמ”ש במק”א וע”כ זכה שיהא דבריו של שם נאמרים בלשונה של יפת כבש”ס מגילה, והוא נרמז בועלהו לא יבול שדרשו בו אפי’ שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכין לימוד שהוא שלימות הדיבור כמובן, חם הוא כנגד שלימות המעשה כמו שאמרו ז”ל כמה עבדים הי’ לו לכנען שראוים לסמוך כטבי עבדו של ר”ג אלא שגרם החטא היינו שקלקל בבחירתו אבל מתולדתו הי’ ראוי לזה ומובן שעבד הוא במעשה והוא נרמז בוכל אשר יעשה יצליח שהוא בעשיי’: גוהנה בדור המבול מצינו שהי’ מקלקלים בכל שלשתם, ע”ז ג”ע גזל שהוא ענף שפיכת דמים דכתיב כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח והא פירוד כנ”ל וכבר אמרו במק”א שכמו מדת יסוד בקדושה שהוא שמירת הברית כולל הכל לעומתו בטומאה פגם ברית הוא כולל כל שלשתן ומביא לידי שלשתן והדברים עתיקים ובזה יש לפרש ג”כ דברי המד”ת שפתח פתחא להאי פרשתא בהא דעל שלשה עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר, ולכאורה אינו מובן מה שייכות יש לזה לפרשה זו, אך להנ”ל יש לפרש דשלשה מצות אלו הם נמי בגוף ונפש ושכל, נדה הוא בנפש שהדם הוא הנפש ודם נדה שהוא פסולת הדם משקץ הנפש, והנזהר בה הוא טהרת הנפש חלה הוא משום שהיא טמאה חלתו של עולם שהוא אדה”ר שנברא כעין משה שמקשקשת עיסתה במים ואח”כ היא מגבהת חלתה כך עשה הקב”ה לאדה”ר ואיד יעלה מן הארץ והשקה ואח”כ וייצר ה’ אלקים את האדם עפר מן האדמה וגו’ א”כ מצות חלה לעומת גוף האדם, הדלקת נר של שבת הוא בשכל שהשכל הוא נקרא אור וא”כ שלשה אלה שהם הגוף ונפש ושכל שהי’ שלשתן בדור המבול לרע ובנח לטוב ע”כ הוא פתיחה טובה לפרשה זו: דולפי דרך זה יש לפרש השלשה מקראות שדורש המדרש הנצב פתח דברנו צדיק יסוד עולם, בית צדיקים יעמוד אוהל ישרים יפריח האמור בנח, כי יסוד ועיקר הכל הוא מעשה המצות, ובזוה”ק צדיק לא נקרא אלא שבא עובדא לידו, ובלעדי העשי’ הכל הולך לרוח, ואפי’ ילך כל היום במחשבות ורעיונות טובים אם אין באים לכלל מעשה אין כלום וכמו נשיאים ורוח וגשם אין וע”כ נדרש על דור המבול כעבור סופה ואין רשע, אבל נח הוא צדיק יסוד עולם ומקרא של אחריו הפוך רשעים ובית צדיקים יעמוד, כי במד”ת פ’ נצבים הפוך רשעים ואינם כ”ז שהקב”ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה הפך במעשיהם של דר המבול לא היתה להם תקומה, ופירש כ”ק אבי אדמו”ר זצללה”ה שאינו מדבר במעשיהם הרעים של הרשעים שבזה אינו שייך לומר מסתכל ומהפך בהם אלא במעשים טובים עכת”ד, ויש להוסיף בה דברים שלשון רואה יוצדק על שטחות הדבר אבל לשון מסתכל ומהפך בהם הוא לראות בפנימיותם וכמו שאדם מסתכל באבן טוב ומתבונן עליו אם באמת הוא כמו ברק החיצוני שנראה לכאורה ומהפכהו אולי יש בו מצד השני מום ותוארו כהה, כ”כ מובן במע”ט אף שיש להם ברק חיצוני מ”מ יכול להיות שכח הנפש אין בו ותוכו מרמה וא”כ הוא כמו גוף בלי רוח חיים שאין לו שום קיום, אבל מי שמעשיו בכוחות נפשו בכל לבבו ובכל מאודו לזה יש קיום כמו בית, כתוב השלישי הוא בית רשעים ישמד ואוהל ישרים יפריח כי אהל פירש”י בש”ס שבת שהא לשון אורה מלשון בהלו נרו עלי ראשי, והוא שלימת השכל ויוצדק ג”כ שבמקראות הקודמים מתואר נח רק בשם צדיק ובפסוק זה בשם ישרים כבש”ס תענית ובפירש”י שם כי ישרים הוא מעלה גדולה יותר מצדיק וע”כ מקרא זה שמדבר בשלימות השכל שהוא תכלית השלימות מכנהו בשם ישרים: