וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃
במדבר טו לט
לא תתורו אחרי לבבכם
התורה מלמדת אותנו שאחת המטרות החשובות שלה היא לעזור לאדם להיות בעל עין פנימית. כל האתגר הוא לראות מעבר לחיצוניות, לא ‘לתור’ אחר העיניים, שמשמעו להסתפק בחיצוניות. כל עניין הצניעות בא מאותו עניין – לגרום לאדם לראות את הפנים ולא לתור אחר החוץ ולהפוך לאדם שטחי. התורה מלמדת אותנו שיש בנו את הכוח הזה. מהיכן? “אני ה’ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים”, ההוצאה ממצרים היא הוצאה מו החוץ לעולם פנימי. מצרים מהווים את עולם החומריות, ערוות הארץ. כשה’ מוציא אותנו משם, הוא מורה בכך שיש לאדם היכולת להפוך להיות פנימי. רש”י על הפסוק מפרש: “על מנת כן פדיתי אתכם”, כלומר בזכות שפדיתי אתכם, והראיתי לכם את היכולת לצאת מראייה חיצונית ולהסתכל על הפנימיות, אתם תצליחו לא לתור אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.