לפי שעבר על הציווי לפיכך נתבזה

במ”ר ויאמר ד’ אל נח ואל בניו ר”י ור”נ ר’ יהודא אמר לפי שעבר על הציווי לפיכך נתבזה פרש”י שעבר על הציווי שציויתיו צא מן התבה אתה ואשתך והזהרתיו על פרי’ ורבי’ וכו’ והוא לא עשה כן אלא ויצא נח ובניו כו’ לפיכך נתבזה וכו’, וישכב ויתגל כו’ ר”נ אומר הוסיף על הציווי ונהג בקדושה לפיכך זכה הוא ובניו לדיבור, נראה דדעת ר”נ אחר שהציווי הי’ בגבול וגדר והוא הוסיף על הגבול וא”כ הקדושה הי’ אצלו למעלה מגבול יותר ממה שסבל הוא נביאתו עד שנגדש הכח הנביאה עליו עד שעבר גם על בניו ור”י סובר שעבר על הציווי כו’ היינו שתכלית הקדושה היא להיות נבדל מכל עניני עצמו אפי’ ממה שהוא סובר להתקדש   רק יהי’ נמשך אחר מאמר השי”ת בתמימות ויהי’ בטל ונבדל ממהותו: