משל למלך שבנה פלטין

במדרש פ’ ט’ ד’ רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן, רחבח”א משל למלך שבנה פלטין ראה אותה וערבה לו אמר פלטין פלטין הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו, רבי יונתן אמר משל למלך שהי’ משיא את בתו ועשה לה חופה ובית וסיידה וכיירה וציירה וראה אותה וערבה לו אמר לה בתי הלואי תהא החופה הזאת מעלת חן לפני בכל עת כשעה זו, כך אמר הקב”ה לעולמו, עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו, ויש להבין מהו ענין השינוי שבין שני המשלים ובמה פליגי: גונראה דהנה יש מדרשים חלוקים בענין ישראל והתורה איזה מהן התכלית וקדים בבריאה או במחשבה, ועיין בפ’ א’ סי’ ד’ די”א מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, ובב”ר פ’ י”ד סי’ וא”ו וכן הוא בתדב”א שהמשיל את התורה לעבד זקן המלמד את בן המלך, ומובן דבן המלך הוא התכלית וקדום, ור’ בנאי ס”ל העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, וכן ברש”י בזכות התורה ובזכות ישראל, הרי שהקדים לזכות התירה, משמע נמי שהתורה היא התכלית וישראל נבראו בשביל התורה: דויש לפרש דאלו ואלו דברי אלקים חיים, ולא פליגי, דהנה בזוה”ק דאורייתא סתים וגליא כמה דשמא קדישא סתים וגליא, והנה בזוה”ק דתרי”ג מצות נקראין תרי”ג עיטין דאורייתא, וברמב”ם סוף הלכות תמורה שרוב הלכות התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדיעות וליישר כל המעשים, וע”כ הנגלות שבתורה הוא בשביל ישראל וכדברי התדב”א שהתורה היא כמשל עבד זקן המלמד את בן המלך שזה יוצדק בלבושי התורה, אבל פנימית התורה יוצדק לומר להיפוך שישראל בלמדם את התורה למטה אפי’ בנגלות משפיעים אלקית בתורה, וכן פי’ הרב, הלשון תורה לשמה בשביל התורה, וכמו שפי’ כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה בהא דאמרו ז”ל כל היושב ושונה הקב”ה יושב ושונה כנגדו, והדברים עתיקים, וזהו נמי הענין דהמצות הם צורך גבוה כמ”ש הרמב”ן וא”ע וכל חכמי האמת שישראל מתקנים בזה את כל העולמות, וכל זה כשנעריך את התורה נגד חיצוניות ישראל, אבל בפנימית ישראל שהוא חלק אלקי ממעל לא יוצדק לומר אם פנימית התורה קדמה או ישראל קודמים שהרי אורייתא וקוב”ה וישראל כולא חד: הוהנה פלטין של מלך הוא המקום שדר בו המלך עם בניו וב”ב, וידוע שבניו וב”ב של הקב”ה הם ישראל, וכדברי תדבא”ר פ”א בפסוק ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יום השבת וכו’ ונח בשביעי נתרצה עם בניו ועם ב”ב עי”ש, ולפי”ז זה שהמשיל את העולם לפלטין ואמר עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני וכו’ הכוונה על היישרת ישראל, כי הכל נברא בשביל ישראל וישראל הם התכלית, וזה שהמשיל לחופה הנעשית לבתו של מלך, וידוע שהתורה נקראת בתו של הקב”ה כבמדרש פ’ תרומה בתי שנתתי לך יחידית היא עי”ש, והוא נקראת מאורשה לישראל, וכמו מלך שנוטל חתן לבתו, כוונתו לתועלת בתו, כן העולם ומלואו לתועלת התורה והתורה היא התכלית ושניהם אמת כנ”ל: ווהנה זה שאמר הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו כידוע שדבר חדש מעלה חן, ולהיפוך כשנתיישן והורגל בדבר ואין בו חדשות נתמעט החן מיום ליום, וע”כ כשאמר הלואי תהא מעלת חן לפני כל עת וכו’ הכוונה שתהי’ עבודתם של ישראל בחיות והתלהבות חדשה בכל יום, וכמ”ש אשר אנכי מצוה אתכם היום ופירש”י שיהי’ עליכם חדשים כאלו שמעתם בו ביום, וכן נמי בתורה שלעומת שלומד בחיות ורגש והתלהבות חדש, מושך נמי אלקית בתורה, וע”כ מוצא בה תמיד חדשות, וכאמרם ז”ל מה דד כ”ז שמושך בו מוציא בו טעם ובין למ”ד שהכוונה שתכלית העולם הוא ישראל, ובין למ”ד שתכלית העולם הוא התורה הכוונה על ההתחדשות, ושניהם אמת שבשביל ההתחדשות ישראל בעבודתם ובשביל חידוש שבתורה העולם מעלת חן כל עת: