פוחת והולך או מוסיף והולך

הנה ידוע שז’ קני המנורה רומזין לז’ מדות והשמן והאור רומז לחכמה השופע על המדות, שהוא חכמת התורה דאורייתא מחכמה עלאה נפקת, והוא שופע על המדות לזככם ולטהרם שיעתקו מטבעם הגשמי עד שלא יתאוה כלל לגשמיות רק הכל עפ”י התורה, וכמו כן בשאר המדות שיעתקו מטבעם הגשמי, וזה הוא רק בכח התורה דמחכמה עלאה נפקת, וכתיב כולם בחכמה עשית ואמרו ז”ל הביט בתורה וברא את העולם, ע”כ יש בכח התורה לשנות טבעי המדות ממהותם שנבראו ככה ובכח התורה יכלו להשתנות לטבע אחר, ומובן מאליו שלחכמה הטבעית אין לה כח זה לשנות המדות ממהותם, כי אף שידע וישכיל היטב בחכמה הטבעית שאין נאה לאדם להיות להוט אחר התאוה, מ”מ הרוח הטבעית איננה נשתנית מכמו שהי’ ואף שלפעמים יתגבר כח השכל הטבעי למנוע מתאוה זו, מ”מ התאוה שנטוע בלב במקומה עומדת, וספרו על אריסטו ראש הפלסופים שהוא בעצמו חיבר ספר המדות והבין בשכל אנושי שבו כמה גרוע הוא בעל תאוה, ומ”מ מת מחולי שהעלה לבו טינא: גוהנה היונים שלטו אז על ישראל וכל מגמתם להשכיחם תורתיך ולהתנהג עפ”י שכל אנושי, ואף שחיברו ג”כ ספרים בתורת המדות, מ”מ הידיעה נשארה נפרדת מהמדות כנ”ל, ובודאי שבחכמתם הי’ מעט נצוצי קדושה שנפלו בשבירת הכלים, דאל”כ לא הי’ להם חיות כלל: דוהנה בכתבי האר”י ז”ל עת אשר שלט האדם באדם לרע לו היינו דזה שהאדם בליעל שולט על האדם דקדושה הוא לרע לו ליקח ולהוציא ממנו חלקי הטוב להתוסף על אדם דקדושה, והיוונים ששלטו אז על ישראל בכח החכמה שבהם שהי’ בו מעט מנצוצי קדושה כנ”ל הי’ לרע להם והוציאו הישראל מהם החלקי קדושה לגמרי, ועל כן איתא בספרים שמאז והלאה לא העמידו היוונים פלסופים בעולם ולעומת זה נתרבה השפע חכמה אצל ישראל עד שעבר הגבול להאיר אף במקומות השפלים בר”ה שהוא מקום החצונים לסמא את עיניהם ולכך מצות נ”ח הוא ברה”ר, ובזה יש להבין פלוגתת ב”ש וב”ה בש”א פוחת והולך ובה”א מוסיף והולך היינו כ”א לפי מדריגתו דב”ה מדרגתם עניוות ועניוות היא המשכה ממעלה למטה כמ”ש אני את דכא אשכון לכך קאמרי הם דענין נ”ח הוא התרבות שפע החכמה להמשיך ממעלה למטה כנ”ל לכך קאמרי מוסיף והולך, דא”א להאיר אור גדול בפעם אחת במקום החושך וכענין שאחז”ל כך הוא גאולתן של ישראל קימעא קימעא עד הולך ואור עד נכון היום, ולכך ביום ראשון נר אחת וזה נעשה כלי לקבל אור יותר, וזה מוסיף והולך שכל יום נעשה הכנה לחבירו לקבל תוספת אור, וב”ש שמדריגתם גבורות כנודע שהוא עליות ממטה למעלה, קאמרי פוחת והולך, דהנה כ”ק אאמו”ר זצוקלל”ה אמר עמאה”כ ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות, דהלא לא סיפר הכתוב בגנותו של יצחק ח”ו ואדרבה חז”ל דרשו זקן יצחק שהי’ זקן ויושב בישיבה א”כ למה ותכהין עיניו מראות, אך הענין דכתיב ישת חושך סתרו דמחמת רב האור א”א להביט בו ולהשיג בו כלל ולכך נקרא חושך, ויצחק הי’ מדתו גבורות עלי’ מעלה מעלה ובשביל זה שהי’ יושב בישיבה והלך ממעלה למעלה עד שתכהין עיניו מראות כנ”ל עכתדה”ק, ולכך ב”ש שהי’ גבורות סברי דמה שהאדם הולך למעלה נתמעט בכל פעם ההשגה ולכך קאמרי פיחת והולך דכל עוד שנתרבה שפע חכמה ממקום גבוה יותר נתמעט ההשגה, וזה שרמזו חז”ל שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה ואיתא בספה”ק שקאי על הנשמות דבשבת א”א שיהי’ להם עלי’ ובחנוכה יש להם עלי’ ואינו מובן למה, ובהנ”ל יובן שפיר שבשבת נעשה אור גדול מאד ונשמת ישראל נמשכין ועולין אחר האור וכדמיון שמן הנמשך אחר הפתילה להתקרב ולהכלל בהאור, ויש נשמות שנתגשמו כ”כ שאין נמשכין אחר האור וזהו פו”ש שאין מדליקין בהם בשבת מפני שאין נמשכין אתר הפתילה, משא”כ בחנוכה שהאור יורד מטה מטה למקומות השפלים ומאיר אף להנשמות שנתגשמו ביותר ואם אך יש להם מעט רצון לעבודת ה’ אז בנקל להתלהב ולהדבק להקדושה: