נלקח מספר: שם משמואל פנה אל תפלת הערער
במדרש ד”א ולקחתם לכם ביום הראשון הה”ד פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם שנצחו ישראל בדין ונמחלו עונותיהן וכו’ וא”ר אבין אין אנו יכולין לעמוד על אפיו של דוד פעמים שקרא עצמו עני פעמים שקורא עצמו מלך הא כיצד בשעה שהי’ צופה ומביט שצדיקים עתידין לעמוד ממנו כגון אסא וכו’ הי’ קורא עצמו מלך וכו’ ובשעה שצופה רשעים יוצאים ממנו כגון אחז מנשה אמון הי’ קורא עצמו עני שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ר’ אלכסנדרי פתר קרי’ בפועל הזה מה פועל הזה יושב ומשמר לכשיפליג מלאכתו קמעה וילקישנה בסוף כד”א והיו העטופים ללבן וכו’, ויש להבין מאמר ר’ אלכסנדרי מה ענינו לתפילה, ולגבי הא שקורא עצמו עני כשצופה שרשעים יוצאין ממנו, והמפרשים נדחקו מאד בפירושו, גם מה ענין זה להא דנצחו ישראל בדין, ולסיום דברי המדרש בפסוק תכתב זאת לדור אחרון עי”ש: יאונראה לפרש דהנה דוד המע”ה הי’ מוצא תמיד חסרונות בנפשו כמשפט השלמים שכל מה שהם צדיקים יותר נדמה בעיניהם שלא עשו כלום, והי’ בעיניו חרפת אדם ובזוי עם, מה גם להיות מלך ישראל משיח אלקי יעקב בודאי לא מצא את עצמו ראוי לזה, ע”כ לא הרהיב עוז בנפשו לקרוא א”ע מלך, אך בשעה שהי’ צופה ומביט שצדיקים יוצאים ממנו הי’ תולה המלוכה בזכות בניו וע”כ אז דווקא קרא א”ע מלך, ולהיפוך נמי כשהי’ צופה שרשעים יוצאין ממנו הי’ תולה החסרון בעצמו שמחמתו ובשבילו הם רשעים, וע”כ הי’ אז קורא א”ע עני שפירושו שפל, שהי’ בעיני עצמו שפל שבאנשים: יבוהנה מדה זו להיות בעיני עצמו שפל שבאנשים האומנם שהיא מדה טובה שאין כמוה, ומה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתה, מ”מ צריכה שמירה גדולה לבל תגרום יאוש הנורא שהוא גרוע מהכל, וע”ז בא ר’ אלכסנדרי ופירש סיפא דקרא כי יעטוף שפירושו שמצפה ושומר לסופו של דבר, כמו פועל המצפה ושומר לסוף מלאכתו, וכן דוד המע”ה בכל עת שהביט בשפלותו ושרשעים יוצאין ממנו הביט נמי לסוף כל המעשים ומה תהי’ אחרית דבר שעתיד לעמוד ממנו מלך המשיח והוא יתקן את כל העולם, ובימיו יתקיימו כל יעודים הטובים, ומובן שזה הי’ לו למשיב נפש להחליף כח וללבוש עוז ותעצומות בעבודתו עבודת הקודש, ובאמת זה לימוד גדול לכל איש ואיש לזכור היטב מה יהי’ סוף כל המעשים ומה עתיד להיות ממנו, שאף שכעת איננו ראוי מ”מ סוף כל סוף עתיד להזדכך ע”י סיבות שונות או ע”י גלגולים עד שעתיד לאשתאבא בגופא דמלכא, וזה נותן עוז ותעצומות להחזיק בעבודת ה’ ולא ירף: יגולפי האמור יובן שזה הענין נאות למצות לולב ונצחון ישראל לאומה”ע, שאף שהאדם הוא בעיני עצמו כערער בערבה ובר”ה גנוחי גנח וילולי יליל, וביוה”כ הוידויין עפר אני בחיי ק”ו במיתתי, מ”מ מחמת שיביט אל סופו כנ”ל בזה יוסיף עוז ותעצומות להודות ולהלל ויגביה לבו בדרכי ה’ בשמחה, וזהו סיום דברי המדרש תכתב זאת לדור אחרון אלו דורות הללו שהם נטוים למיתה ועם נברא יהלל י”ק שהקב”ה עתיד לבראות אותם ברי’ חדשה, ומה עלינו לעשות ליקח לולב ואתרוג ונקלס להקב”ה, היינו אף בעודנו בגלות המר ונטויין למיתה ח”ו, מ”מ עלינו לזכור את העתיד שעתידין להבראות ברי’ חדשה, וע”כ עלינו מעתה לעשות, ליקח לולב ואתרוג ונקלס להקב”ה: