צא מן התיבה, כתיב החכמה תעוז לתכם מעשרה שליטים

במדרש צא מן התיבה, כתיב החכמה תעוז לתכם מעשרה שליטים אשר הי’ בעיר החכמה תעוז לחכם זה נח מעשרה שליטים מעשרה דורות שמאדם ועד נח ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך וידבר אלקים אל נח: טוויש להבין הלוא מצינו מאמר ה’ לאדה”ר ולקין, אבל כבר פרשנו שלשון דיבור לא מצינו להם אלא אמירה ועפ”י מה שהגיד כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה שדיבור הוא חיבור המדבר עם הנדבר, וע”כ תוכל לומר ראובן דיבר עם שמעון אבל אמירה הוא רק מאמר בלתי חיבור, וע”כ לא תוכל לומר ראובן אמר עם שמעון רק אמר לשמעון עכ”ד, אבל עדיין יש להבין מה זה ענין לחכמה, ועוד מי לנו חכם מאדה”ר שאמר הקב”ה למלאכי השרת חכמתו מרובה משלכם, ועוד הרי נאמר ויאמר ה’ לנח וכל הפרשה עד כאן לא כתיב וידבר: טזונראה דהנה במדרש בסמוך אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח מדבר בנח אמר נח כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות כך איני יוצא אלא ברשות, ולכאורה אין הנידון דומה לראי’ ששם הוא להסגר בתיבה ולא נכנס עד שדחקוהו המים, אבל היציאה הוא כיוצא מבית האסורים כבמדרש שעליו נאמר שהתפלל הוציאה ממסגר נפשי, למה לא יצא כששקט העולם, ועוד דבזוה”ק דתיבה הוא דוגמת ארון הברית והי’ מעלה גדולה לנח, וא”כ בדין הוא שלא יהי’ נכנס אלא ברשות כי אין אדם נוטל שררה לעצמו, אבל היציאה אין ענין לו, ואדרבה יש לידון אם הותר לו את התיבה בשביל פיקוח נפש וסכנת המבול, אחר שעבר הסכנה מי התיר לו לישב עוד שמה, וכענין כשהקיפו נכרים את ההיכל מותר לכנוס לבית קה”ק לאכילת קדשים ומ”מ כשעבר הסכנה צריכין לצאת: יזונראה דהנה נח הוא שבת והוא מלשון שביתה היינו שב למקורו והוא בחי’ ביטול להשי”ת לקיים נפשי כגמול עלי אמו, וכך הי’ מהותו של נח שהי’ מבטל עצמו בתכלית הביטול להשי”ת ולא הי’ מרים את ידו ואת רגלו כי אם לרצון השי”ת, וזהו הפירוש את האלקים התהלך נח, ע”כ לא יצא כי אם ברשות, וזהו בחי’ חכמה כח מה כנודע, ע”כ מתארהו בשם חכם, וזהו החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר, שלעומת שהוא הי’ מבטל עצמו לרצון השי”ת והי’ בתכלית הדביקות, כן לעומתו הי’ השי”ת מחברהו אליו ומדבר עמו ולא הספיק בלשון אמירה, וע”כ יוצדק שלא נאמר בו לשון דיבור אלא בכאן, אבל קודם לכן כתיב רק לשון אמירה: