רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, וברש”י רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו, והמפרשים נתקשו למה לא הוציא גם בשר לרמוז על קרבנות מבע”ח שהם עיקר, ונראה שלא הצריך לבשר לו אלא דבר של חידוש שלא הי’ מעולם ואחד הי’ קין שהקריב מפרי האדמה מנחה לה’ ולא נתקבלה, ע”כ בישר לו שבניו יקריבו מנחות ונסכים ויתקבלו ברצון, אבל קרבנות מבשר בע”ח הי’ נוהג מאדה”ר ואילך ואין בהם חידוש: הונראה עוד לומר שרמז יש בדבר עפ”י מאמר האריז”ל בהא דאמר ר”פ לא בעניותי אכלית ירקא ולא בעתיריתי אכלית ירקא דבאתרא דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורא, כי חלקי הקדושה הם הם חלקי הזן שבמאכל, והם מעט מעט בצמחים, ויותר מהם הוא בבע”ח עכ”ד, והנה קרבן הוא כשמו לקרב אל הקדושה ובאמצעות קירוב הקרבן נתקרבים גם נפשות האדם, ובשביל זה נעשה כפרה על החטאים, וע”כ קרבן מבע”ח שיש בהם חלקי הקדושה יותר מתקרבים האנשים שעדיין נשאר בהם חיות חלקי הקדושה, ובקרבן מצמחים שהם מנחות ונסכים שאין בהם חלקי הקדושה אלא מעט, מתקרבין לעומתם אפי’ נפשות שפלות שאין בהם אלא חיות מעט, וזה שאמרו ז”ל מי דרכו להתנדב מנחה עני, היינו עני בדעת, וע”כ כלפי שעד אז לא נתקרב ע”י קרבנות הראשונים אלא אותם שיש בהם רב קדושה שראויין להתקרב, בישר לו מלכי צדק שיקריבו שם בניו מנחות ונסכים, היינו לקרב אפי’ הרחוקים מאד שלא נשאר בהם אלא חיות מעט: ווהיינו דאברהם מדתו חסד לקרב רחוקים, ובמלחמה זאת שהרג את המלכים הי’ זה היפוך מדתו, ובאמת שבמדרש שהי’ אברהם מיצר שמא הי’ בהם י”ש אחד ונדחה בזרועו היפוך מדתו, עד שא”ל השי”ת קוצים אתה מכלה מן הכרם, וע”כ גם בשורת מלכי צדק הי’ כלפי שהי’ לבו עליו שמא פגם במדתו מאז לקרב רחוקים, בישר לו שאדרבה מעתה יקריבו בניו שם מנחות ונסכים לקרב אותם שהי’ רחוקים ביותר, ותחילה מצינו הקרבה מצמחים ביעקאע”ה ויצוק שמן על ראשה ויסך עלי’ נסך, ויצוק עלי’ שמן ובתרגום יונתן שנסך הי’ ניסוך המים וניסוך היין ואח”כ ויצוק עלי’ שמן, ובניסוך המים שאין בהם שום ניצוץ מחלקי הזן, הוא מורה על קירוב את היותר רחוקים, וכבר דברנו בזה בחג הסוכות, וכל זה נכלל בבשורת מלכי צדק: