רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, וברש”י רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו, וכ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה דקדק למה לא רמז לו על עיקר הקרבנות מבעלי חיים, וכבר הגדנו שבישר בדבר של חידוש, שקרבן מצמחים לא מצינו עדיין אלא בקין שהקריב מפרי האדמה מנחה ולא נתקבלה, אבל קרבנות מבע”ח שכך הוא מעולם לא שייך לבשרו, אך הוא גופא טעמא בעי למה לא הקריבו מעולם מצמחים, ולמה מעתה נשתנה הדבר, דבודאי מאחר שבשרהו בזמן ההוא מוכח שמלחמת המלכים גרם זה, ולמה, וכ”ק אדומו”ר זצללה”ה הגיד דאברהם זכה לזה במסירת נפשו ששם נפשו בכפו ללחום עם המלכים ואמר אצא ואפול על קדושת שמו של מקום, ע”כ זכה לקרב גם נפש הצומחת להש”י, וע”כ עד כה לא קרבו אלא מבע”ח שיש בהם נפש החיונית לכפר על נפש החיונית שבאדם, ומעתה זכה להקריב גם מצמחים שאין בהם אלא נפש הצומחת לכפר גם על נפש הצומחת שבאדם עכת”ד, ועדיין אינו מובן, הרי כבר מסר נפשו לכבשן האש, ומה רבותא דמסירת נפש על קידוש השם זה מזה, דבפשיטות שם הי’ קידוש השם יותר ושלא הי’ לו שם גם ספק הצלה, תאמר במלכים שעכ”פ הי’ לו ספק לנצחם, דבלא”ה למה הלכו אתו הנערים שלא הי’ כמוהו במעלה למסור נפשם על קדושת ה’: כוונראה להוסיף בה דברים דהנה מחטא אדה”ר כתיב ארורה האדמה בעבורך וגו’ ובעשרה מאמרות לרמ”ע ז”ל מפאנו דחטה של עכשיו הוא כמו חנטה של חטה דמעיקרא, ושם חטה הוא חנטה בחסרון נ’ ונשלם בדגוש שבאות ט’ עכ”ד, והיינו דהקללה דבק בהאדמה ואינה מניחה לגדל הצמחים עד גמירא, וע”כ לעתיד שיתוקן החטא לגמרי ויסתלק הקללה שוב תוציא הארון גלוסקאות שלימים, שלא. יהי’ צריכין תיקון כלל, אבל עכשיו הארס של נחש דבק בהם שאין מניח להתבשל וצריכין תיקון ע”י האש, שטבע האש להוציא הארס של נחש כמ”ש היע”ד, והמינים שנאכלים חיים הוא מחמת מיעוט ארס שנשתאב בהם, ומ”מ פטור בלא כלום אי אפשר וצריכין לתיקונים קלים: כזולפי זה י”ל דמה”ט לא מצינו קרבנות מצמחים מאז מפני שהארס של נחש שבו חוצץ בפני הקדושה שלא יתקדש הקרבן אלא מבע”ח שהארס נחש שבהם איננו כ”כ מרובה, שהרי הם רק שני לטומאה שהם ניזונים מצמחי האדמה, ואין דבק בהם הקללה וארס של נחש כמו בצמחי האדמה עצמם, אך ממתן תורה ואילך התחיל קרבנות מצמחים, והטעם מפני שאז נעשו חירות ממה”מ שנסתלק אז הזוהמא והקללה, ואלמלי עמדו בנסיון הי’ נגמר התיקון כמו לעתיד, ואף שלא עמדו בנסיון מ”מ נחלשה כח הזוהמא כאמרם ז”ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן גוים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, ואף שמחמת החטא העגל חזרה ונתפשט הזוהמא, מכלל שאף שחזר ונתפשט, מ”מ איננה עוד מגושם ומזוהם כבראשונה, ואף שמ”מ בעצם אינם ראויין עדיין לקרבן מ”מ עכ”פ מקבלין אור החזר מן לעתיד שיהי’ גמר התיקון ותוציא הארץ גלוסקאות כנ”ל, וע”כ אין הארס שבהם חוצץ עוד בפני הקדושה הנשתאב בהקרבן: כחוהטעם שמאיר אור החוזר מן לעתיד, י”ל דהנה במדרש שארבעה מלכים הם דוגמת הארבעה מלכיות, וברמב”ן שהי’ פועל דמיוני על לעתיד שעתידין ליפול ביד ישראל, ואמרנו במאמר הקדום שמאחר שנעשה פועל דמיוני ובלתי אפשר עוד להשתנות, נחשב שאינו אלא מחוסר זמן וכאלו כבר יצא לפועל, וע”כ משל במדרש את המלכים כקוצים שנכלה מן הכרם, והיינו כמו קוצים המכחישים כחו של כרם ואינם מניחים להוציא פירות טובים, כן כח האומות שמוצאם משורש נחש הקדמוני שמעכב בעד בישול הפירות כנ”ל, ובהריגת המלכים שהוא פועל דמיוני על לעתיד שיסתלק כח זה המעכב חשיב כמכלה קוצים מן הכרם, ובשביל זה עצמו אין בכח ארס של נחש לחצוץ בפני אור החוזר של לעתיד, ובשביל זה ישראל מקריבין קרבנות מצמחים, וא”כ שפיר תלוי הקרבן מצמחים בניצוח מלחמה זו, וע”כ בישר לו מלכי צדק מעתה שיקריבו ישראל מנחות ונסכים: כטולפי האמור יש לפרש דברי המדרש פרשה י”א בפסוק ויברך אלקים את יום השביעי, ברכו במטעמים, רבינו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת וכו’ אכל מהם וערב לו, עשה לו סעודה בחול וכו’ א”ל אותן ערבו לי יותר מאלו, א”ל תבל אחד הם חסירין א”ל וכי יש קלוסין של מלך חסר כלום, א”ל שבת הם חסירין אית לך שבת והיינו כי הארס של נחש פוגם טעם המאכל, אך בשבת שאין הטבע כ”כ מגושם ואין לכחות החיצונים שליטה כ”כ, אדרבא ערקין לנוקבא דתהומא רבא, שוב מאיר אור החוזר מן לעתיד, ונשתנה הטעם לשבח מעין העתיד, וזהו הענין שברכו במטעמים: לולפי האמור יש לפרש דברי כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה הנ”ל, דהנה איתא בחכמי האמת שמרע”ה זכה לבחי’ חי’ ומשיח יזכה לבחי’ יחידה ואמרו עוד שבחי’ יחידה אי אפשר בלתי מסירת הנפש עכ”ד, והנה אברהם שזכה לנצח את המלכים ולכלות את הקוצים מן הכרם, ולעשות פועל דמיוני על לעתיד, בודאי לא הי’ אפשר כי אם ע”י שהאיר בו מנשמת משיח שהיא יחידה, וע”כ בכח זה נצח הארבע מלכים שהם יוצאין מן היחוד ומתנגדים לו כמ”ש המהר”ל, ומספר ארבע הוא לעד, ובאשר להשיג זה א”א מבלתי מסירת הנפש על קידוש ה’, הי’ סיבה מאת השי”ת שיבואו תחלה וישבו את לוט ולא באו להדיא על אברהם שזה הי’ כוונתם כבמדרש, וכבר דברנו מזה במאמר הקדום, ולפי דרכינו זה י”ל עוד כי באם באו על אברהם להדיא לא הי’ המלחמה במסירת נפש על קידוש ה’ אלא להציל את עצמו, ולא הי’ משיג הארה מבחי’ יחידה, ושוב לא הי’ אפשר לעשות פיעל דמיוני על לעתיד: לאולפי האמור הרי הוא כמבואר שמה שזכו ישראל להקריב מנחות ונסכים הוא מפני מסירת הנפש על קידוש ה’ שבמלחמה זו, ולא מחמת מסירת נפשו בכבשן האש, שאינו ענין עם עתיד: