רפאנו את בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש אל ארצו

שם במדרש ר’ עזרי’ פתח רפאנו את בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש אל ארצו רפאנו את בבל בדור אנוש ולא נרפתה בדור המבול עזבוה בדור הפלגה ונלך איש לארצו ויאמר ה’ אל אברהם לך לך, נראה לפרש היות בבל הוא שורש עירוב טוב ורע שבעולם ונקרא שמה בבל ע”ש העירוב כי שם בלל ה’ שפת כל הארץ, וכמו שהגיד כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה אהא דאמרו ז”ל מיכלא דהאי רשיעא [נבוכדנצר] בשרא בחלבא, באשר מהות בבל הוא עירוב טו”ר ע”כ נאות למאכלו עירוב בשר בחלב כמהותו כן מאכלו, עכת”ד, ומשם התפשטות כח התערובות בעולם וידוע דכוחות החיצונים מתגברים רק באשר יש בהם ניצוץ טוב, ע”כ נמרוד הי’ גבור ציד וגו’ ותהי ראשית ממלכתו בבל, ויש לומר כי רבותינו ז”ל רמזו לנו זה במה שאמרו שאדה”ר נברא עגבותיו מבבל, והנה לרפאות את בבל הי’ הכוונה לבער את חלקי הרע וחלקי הטוב ישארו כמשפט בורר שהוא פסולת מתוך האוכל, וזה הי’ בימי אנוש שעלה אקינוס והציף שלישו של עולם לכלות את חלקי הרע שבעולם ששורשם הוא בבל, ואף שלא הציף אקינוס את בבל כבמדרש סוף פרשה כ”ג עיי”ש מ”מ באשר הכוונה הי’ לכלות את הרע המתפשט מבבל בכח העירוב זה נקרא רפואת בבל שע”י ביעור כחות הרעות זה יתרפא שורשם שהוא בבל, וכן בדור המבול שהיתה לכלות את כחות הרעות מן העולם, למען יטהר את הארץ אך לא נשלם הכוונה שתיכף אחר המבול צץ המטה פרח הזדון כבמדרש פ’ ל”ח סי’ ב’ ר’ אבא פתח אם תכתוש את האויל במכתש וכו’ לא תסיר מעליו אולתו כך דור המבול ודור הפלגה שנתים אחר המבול ויהי כל הארץ שפה אחת ע”כ עזבוהו ונלך איש אל ארצו ויאמר ה’ אל אברהם לך לך, היינו אחר שלא עלתה יפה הנסיון לברר הפסולת מתוך האוכל היינו לבער את חלקי הרע וישארו חלקי הטוב, היתה עצת ה’ אשר יעץ לעשות להיפוך לברר את חלקי הטוב ולהניח את חלקי הרע במקומו כענין בורר אוכל מתוך פסולת וכבזוה”ק שדרש בזה את הכתוב וימנע מרשעים אורם שהוא אברהם שהוא האור כי טוב: יאויש לומר שכעין זה הוא שבת וששת ימי המעשה שבששת ימי המעשה העבודה הוא בירור פסולת היינו שכל איש בצוחין ובעקתין ובהתמרמרות הנפש מבררין ודוחין את פסולת הנפש אך שבשבת צווחין אף עקתין בטילין ושביתין, כי בשבת בורר פסולת מתוך האוכל אסור בכל גווני, ואז הזמן להיפוך לרומם את חלקי הטוב כמו שדברנו כבר הרבה מזה, והנה ימי החול הם דוגמא לטרם שיצא אברהם מחוץ לארץ, ושבת דוגמא לאחר יציאתו ובא לו לארץ ישראל: