אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃
בראשית ו ט
תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים
ברש”י תולדותיהם של צדיקים מעש”ט, ויש להבין דלמה פרט צדיקים דווקא דכל אדם נמי מה יתרון בכל עמלו אלא מצות ומעש”ט ולמה לא נקראו נמי תולדותיו, ונראה דכמו תולדות הגשמים באים מהרגש כל האיברים יחד כאמרם ז”ל כל שאין איבריו מרגישים וכו’ ואבר מת אינו מוליד, כן נמי ברוחניות אין המצות ומעש”ט נקראים תולדות אלא כשנעשו ברעותא דלבא ובהתאחדות כל החושים ובחיות והתלהבות כמ”ש כל עצמותי תאמרנה וגו’, אז המצוות ומעש”ט שנעשים מתוך פנימות האדם הם נקראים תולדותיו, אבל כשנעשים בלתי זה הוא רק מחיצוניות האדם ואינם נקראים תולדות: חוהנה ר”ח הוא יו”ט של דהמע”ה שכל ענינו בתשוקה עזה כמ”ש צמאה לך נפשי כמה לך בשרי וכל ספר תהילים מלא מזה, הוא מכפר על העדר החיות וצמאון במצות ומעש”ט, וזהו שאנו אומרים זמן כפרה לכל תולדותם, היינו המצוות ומעש”ט שיהי’ נקראים תולדות כנ”ל: