דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי תּוֹרָה תְּחִלָּתָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים תְּחִילָּתָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים דִּכְתִיב וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כׇּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים דִּכְתִיב וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּי
סוטה יד ו
תורה תחלתה גמילות חסדים
התלמוד מדגיש כאן שני אירועים של ‘גמילות חסד’ של ה’ כלפי האדם, ובמה? בשמירת גופו, האחד בלבוש האדם בגוף, שזה לפי חלק מהמפרשים ה’כתנות עור’ שמלביש אותם, וקובר את גופו הקדוש של משה רבנו. נראה מכאן שהתכלית היא גוף האדם שהוא אמור להיות קדוש, מתחיל בחטא אדם הראשון ובנפילה ומסתיים בתיקון של משה רבנו שלא כהתה עינו ולא נס ליחו, שאפילו מלאך המות אינו יכול לו. תכלית הכל היא שנתאוה ה’ לעשות לו דירה בתחתונים ואיפה אם לא בגוף האדם שיגלה אלהות מתוך גופו.