וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥ל עֶלְיֽוֹן׃
בראשית יד יח
ומלכי צדק מלם שלם הוציא לחם ויין
יש בעולם שתי מגמות עיקריות : מגמה של יציבות ומגמה של עליה. הלחם הוא הביטוי של היציבות בעולם : אדם שאכל סעודה קבועה מרגיש שבע, מרגיש מלא ביטחון ויציבות, ואפילו גאוה כמו שכותבת הגמרא במסכת ברכות : “ואותי השלכת אחרי גויך, אל תיקרי גויך אלא גאיך, אמר הקדוש ברוך הוא, לאחר שנתגאה זה באכילה ושתיה בא לקבל עליו עול מלכות שמים”. ומאידך היין הוא הביטוי של מגמת העליה. אדם השותה יין מרגיש בתוכו שיחרור ועליה. התפתחות בריאה של האדם כוללת גם יציבות איתנה וגם עליה תמידית. לכן אדם שחווה יציבות מוגזמת ללא מגמה של עלייה מפספס את עיקר העבודה, ומאידך אדם שחווה עליה ללא בסיס חזק מסתכן ועלול לפול ולהתקלקל. על זה אמרו חכמים “אין קידוש אלא במקום סעודה” – כלומר אין עליה אלא במקום יציבות איתנה. התהליך הזה בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים. למשל, בלימוד התורה, יהודי שמרגיש דחיפה פנימית ללמוד קבלה או פנימיות התורה (עלייה) חייב קודם כל לעבור דרך לימוד מעמיק של תורת הנגלה, ש”ס ופוסקים (יציבות). “ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון”.