אָמַר רָבָא: פְּשִׁיטָא לִי, נֵר בֵּיתוֹ וְנֵר חֲנוּכָּה — נֵר בֵּיתוֹ עָדִיף, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ. נֵר בֵּיתוֹ וְקִידּוּשׁ הַיּוֹם — נֵר בֵּיתוֹ עָדִיף, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ. בָּעֵי רָבָא: נֵר חֲנוּכָּה וְקִידּוּשׁ הַיּוֹם מַהוּ? קִידּוּשׁ הַיּוֹם עֲדִיף — דִּתְדִיר, אוֹ דִילְמָא נֵר חֲנוּכָּה עֲדִיף — מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא? בָּתַר דְּבַעְיַהּ, הֲדַר פַּשְׁטַהּ: נֵר חֲנוּכָּה עֲדִיף, מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא.
שבת כד ג
נר שבת ונר חנוכה
ענין נר של שבת הוא להאיר את עיני השכל עד שאפי’ הגוף ירגיש בקדושת שבת כמו שהגיד כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה שנר של שבת הוא משום שלום ביתו שהאדם הוא הנשמה והגוף הוא בית הנשמה וכל אחד מושך לזה שהוא ואין שלום ביניהם, ובשבת אפי’ הגוף מרגיש ונעשה שלום עכ”ד, והנה נר חנוכה הוא להאיר את עיני האדם שיהי’ ביכולתו להכיר מומי עצמו כעין שכתוב אחפש את ירושלים בנרות דעון זוטא נמי משתכח, וכעין שכתוב שבעה אלה עיני ה’ המשוטטים בכל הארץ שזה ענין המנורה המורה על ההשגחה, וכאשר הי’ הנס במנורה נתהוה מזה כח השגחה גם באדם עצמו שיכול להשגיח על תעלומות לבו, אך בשבת אין זמן לזה אלא להרגיש מתיקת השבת כדכתיב ומתוק האור עד שכל עניני עוה”ז יהי’ כאפס ואין, וכ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה הגיד בשם אדמו”ר הרי”מ זצללה”ה מגור שבשבת צריך להיות כל מלאכתך עשוי’ אפי’ בעניני שמים נמי עכ”ד, והיינו מה”ט שאין הזמן להשגיח על עצמו כלל וזה צווחין אף עקתין בטלין ושביתין, ע”כ אין בשבת ענין וזמן לנר חנוכה, שהרי זה להסתכל בשפלות עצמו, וזה רק להסתכל בגדלות השי”ת, וע”כ איתא בספרים שבשבת לכ”ע כבתה אין זקוק לה, אך באין לקדושת שבת רק מחמת שטרח בע”ש, ע”י חשבון הנפש כמה הוא רחוק, ובש”ס עירובין הני בני רב דיתבין בתעניתא במעלי יומא דשבתא, וע”כ נר חנוכה הוא הכנה טובה לשבת, ונר חנוכה קודם לנר של שבת, וכן מהאי טעמא הבדלה קודמת לנר חנוכה לפי מנהג ותיקין: