אָמַר רַבִּי סִימוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים, וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מֵהֶם אוֹמְרִים אַל יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים יִבָּרֵא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יא): חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. חֶסֶד אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים. וֶאֱמֶת אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים. צֶדֶק אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת. שָׁלוֹם אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, דְּכוּלֵיהּ קְטָטָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב): וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס אַלְטִיכְסְיָה שֶׁלָּךְ, תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יב): אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח. רַבָּנָן אָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידֵי וְרַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חֶלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מְאֹד, הוּא אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב אָדָם. רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אֲמַר עַד שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִדַּיְּנִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶן מָה אַתֶּם מִדַּיְּנִין כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם.
בראשית רבה ח ה
והנה טוב מאד זה אדם
ולפיכך התורה, שהיא תורת האדם אשר יש לו צלם אלהים, כדוגמת המלאכים, הוא השלמת האדם, לא בזולת זה. כי אין ראוי שיושלם הגדול – בפחות. ואם יושלם האדם בידיעת החלאכים, ומכל שכן בידיעת הגלגלים, ואף בידיעת היסודות, ומה שהוא עוד יותר פחות מזה, היה זה השלמת הגדול – בפחות. ולפיכך הידיעה בתורה, שהוא השלמת האדם, שהוא היותר חשוב, והוא עיקר המציאות מצד צלמו, שהוא צלם אלהים, בדבר זה אפשר שיקנה ההצלחה, לא בדבר שאין עיקר המציאות. ולכך הגדילו חכמים על כל ידיעת התורה, לא הידיעה בנבראים זולת התורה, מאחר שאין עצם הבריאה רק האדם, וכאילו האדם הוא צורה אל הנבראים בעבור חשיבות צורתו שנברא בצלם אלהים. ולכך ראוי הוא מצד חשיבות צורתו שיהיה צורה אל הנבראים. ופירשנו כי מטעם זה לא נאמר “טוב” אצל האדם, רק אצל (בראשית א, לא) “וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד”, ודרשו ז”ל (ב”ר ח, ה) “מאד” זה אדם. ולא נאמר בפירוש “כי טוב” אצל בריאת האדם. כי האדם הוא הכל, ולכך נאמר “וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד”, אותיות ‘אדם’, לומר כי האדם הכל. והתורה היא צורה משלמת האדם שהוא הכל, עד שהתורה היא צורת השלמה אל כל העולם. הוזה אמרם בפרק חזקת הבתים (ב”ב נח.), נסתכלתי בעקביו של אדם, והם כמו שני גלגלי חמה. וביאור זה, כי עקביו, שהוא סוף שפלותו של אדם, ולהם מדרגה חמרית, שהוא שפל. ואלו הם כמו גלגלי חמה. ואלו הפנים יש להם מדריגה בצורה. כי כבר אמרנו שהאדם נחשב כמו צורה לנמצאים, והנמצאים כלם – אף החמה שהוא ראש לעולם – הוא כמו מדרגת החומר אליו. ולפיכך אמר ‘נסתכלתי בשני עקביו של אדם הראשון, והם כמו גלגל חמה’. ודבר זה בארנו במקום אחר.