ענין הברכה

בענין הברכה שברך יצחק את יעקב יש להתבונן דאפי’ אם נימא שחשב שעשו הוא צדיק אבל עכ”פ הלוא לא מצינו שחשב את יעקב לרשע ח”ו, וא”כ למה לא השאיר לו אף ברכה אחת ולמה כשא”ל עשו הלוא אצלת לי ברכה ואמר הן גביר וגו’ ומשמע שלא השאיר להשני שום ברכה ומה פשעו ומה חטאתו, גם קשה קו’ המפרשים למה לא ברכו תיכף בברכת אברהם, אשר ע”כ נראה שחשב יצחק שהם כגוף אחד והם כשבטי יעקב אשר כל י”ב שבטים הם כגוף אחד, וכלל כולם בברכה אחת כמ”ש אשר ברך אותם, וכמו בני מנשה שעל שם אחיהם יקראו בנחלתם, ובכן אין נ”מ למי לברך אם ליעקב או לעשו, אחר שלא הי’ כוונתו רק מי יהי’ הצינור המשפיע שע”י יהי’ נשפעין הברכות ואחר שהי’ עשו הבכור רצה לברך אותו שהוא יהי’ הצינור אבל הכל לשניהם יחד, והברכות הלוא לא יהי’ דווקא לו לבדו אלא גם ליעקב כנ”ל, אבל אחר שהתוודע שעשו הוא היפוך יעקב וא”כ הלא לא היו הברכות לשניהם יחד לכן אמר הן גביר וגו’ ולכך עתה הוסיף ליעקב ברכת אברהם, דעד הנה שחשב שהם גוף אחד א”כ לא הי’ צריך לפרש ברכת אברהם אחר שהם שניהם זרעו, א”כ למי שייך ברכת אברהם אם לא להם, אבל אחר שנתוודע לו מגיהנם שנכנס עם עשו שהוא היפוך יעקב מכל וכל והוא רשע א”כ ירא פן יתקיים בו ברכת אברהם ולכן ברך את יעקב דווקא בברכה זו שלא יהי’ לעשו חלק בה: