אֶלָּא: חֲלָלָהּ — קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְאוּר דִּידֵיהּ — בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת. וְאוּר דִּידַן — בְּמַחְשָׁבָה עָלָה לִיבָּרְאוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְלֹא נִבְרָא עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שְׁנֵי דְבָרִים עָלוּ בְּמַחְשָׁבָה לִיבָּרְאוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְלֹא נִבְרְאוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דֵּיעָה בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵין דּוּגְמָא שֶׁל מַעְלָה, וְהֵבִיא שְׁנֵי אֲבָנִים וּטְחָנָן זוֹ בָּזוֹ, וְיָצָא מֵהֶן אוּר, וְהֵבִיא שְׁתֵּי בְהֵמוֹת וְהִרְכִּיב זוֹ בָּזוֹ וְיָצָא מֵהֶן פֶּרֶד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: פֶּרֶד בִּימֵי עֲנָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר״.
פסחים נד יד
אדם הראשון שטוחן שני אבנים במוצאי שבת
האר”י ז”ל מסביר מהם אורות, כלים וניצוצות. אורות הם המציאות הרוחנית העליונה, בחינת הנשמה, עליונה וקדושה בפני עצמה ובאה לרומם את העולם ולהאירו. הכלים הם כל בחינות העולם החומרי, שהוא כעין כלי לגלות באמצעותו את ההארה האלוהית. הניצוצות הם מעין קווי אורות זעירים הבלועים בתוך הכלים עצמם, מהודקים באיחוד גמור עם הכלים ושרויים בקרבם תמיד, גם בזמן הסתלקות הנשמה. חטאו של אדם הראשון, נפרדה הנשמה מהגוף, הסתלקו האורות למרומים, גוף נשאר עזוב בתחתיות. זה מה שקורה בששת ימי המעשה! בשבת חוזרת הנשמה להאיר בגוף, מתעלים לבחינה מתוקנת שבה האורות מאירים בכלים. “ויכולו השמים והארץ”, מלשון התכללות שמים וארץ, אורות וכלים, רוח וחומר. במוצאי שבת, הסתלקה הנשמה, שבו האורות, ונשאר אדם הראשון במציאות הנמוכה החומרית. סבר שנעזב בחושך, שוב לא יהיה לו תיקון והתעלות לשוב אל מקורו ולהתאחד עם הרוחניות הטהורה. זה היה רצון הנחש. כרפואה למכה זימן לו ה’ שתי אבנים, בחינת הניצוץ, הוא יוצא מהאבנים עצמם, החומר בעצמותו גונז בתוכו אור. האר”י ז”ל מלמד שהמושג ניצוץ הוא בחינת אלוהות המאוחדת לגמרי בתוך עצמותם של הכלים עצמם, והיא המחייה אותם ומחברת אותם אל האלוהות, גם בשעת הסתלקות הנשמה והאורות לעילא. דוגמא לניצוץ בחיות האלהית הנשארת עם האדם בקבר, “ניסכוי”, הבלא דגרמי. הנחש יכול לגרש את האורות אבל איננו יכול כנגד הניצוץ, הוא הקדושה העליונה הגנוזה בכלים עצמם. על ידי המלאכות בששת ימי המעשה האדם מגלה את אור ה’. הניצוצות מזככים את הכלים ופותחים אותם אל האורות.הניצוצות בחינת המלאכות, מבררות טוב ורע, ניצוץ מהקליפה, מכשירות את העולם בכל ששת ימי המעשה, עד שבת קודש, שהיא בעצמותה בחינת האורות, לעילא מבחינת הניצוצות. ימי החול בירורים ושבת קודש יחודים.