וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר וגו’ (בראשית י, כא), אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם שֵׁם הוּא הַגָּדוֹל אִם יֶפֶת הוּא הַגָּדוֹל, מִן מַה דִּכְתִיב (בראשית יא, י): אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל, הֱוֵי יֶפֶת הוּא הַגָּדוֹל. (בראשית י, כה): וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ, רַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הָרִאשׁוֹנִים עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ מַכִּירִים אֶת יִחוּסֵיהֶם הָיוּ מוֹצִיאִין שְׁמָן לְשֵׁם הַמְאֹרָע, אֲבָל אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ מַכִּירִים אֶת יִחוּסֵינוּ, אָנוּ מוֹצִיאִין לְשֵׁם אֲבוֹתֵינוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הָרִאשׁוֹנִים עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הָיוּ מוֹצִיאִין לְשֵׁם הַמְאֹרָע, אֲבָל אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אָנוּ מוֹצִיאִין לְשֵׁם אֲבוֹתֵינוּ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא נָבִיא גָדוֹל הָיָה עֵבֶר שֶׁהוֹצִיא לְשֵׁם הַמְאֹרָע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים וגו’, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יָקְטָן, שֶׁהָיָה מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ וְאֶת עֲסָקָיו. וּמַה זָּכָה, זָכָה לְהַעֲמִיד שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִשְׁפָּחוֹת. וּמָה אִם הַקָּטָן שֶׁהוּא מַקְטִין עֲסָקָיו כָּךְ, גָּדוֹל שֶׁהוּא מַקְטִין אֶת עֲסָקָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְדִכְוָתָהּ (בראשית מח, יד): וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר, אָמַר רַבִּי הוּנָא וְכִי מִן הַתּוֹלָדוֹת אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא הַצָּעִיר, אֶלָּא שֶׁהָיָה מַצְעִיר אֶת עֲסָקָיו. וּמַה זָכָה, זָכָה לַבְּכוֹרָה. וּמָה אִם הַצָּעִיר עַל יְדֵי שֶׁהָיָה מַצְעִיר אֶת עֲסָקָיו זָכָה לַבְּכוֹרָה, גָּדוֹל שֶׁהוּא מַצְעִיר אֶת עֲסָקָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
בראשית רבה לז ז
הראשונים על ידי שהיו מכירים יחסיהם
הגמרא אומרת במקום אחר שנזרקת נבואה להורים בקריאת השם, דרך נבואה זו מבינים מה מהות הילד שייוולד. וכמ”ש רבינו האריז”ל, ש”כאשר נולד האדם וקוראים לו אביו ואימו שם אחד העולה בדעתם, אינו באקראי ובהזדמן, אלא הקב”ה משים בפיהם השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא, כמו שאמר דוד המלך “אשר שֺם שַׁמּות* בארץ”, כפי מקום האבר העליון אשר ממנו חוצב, והשם הזה נרשם למעלה בכסא הכבוד כנודע, ולכן אמרו רבותינו ז”ל שמא גרים, וזהו טעם אל ר’ יהושע בן קרחה ור’ מאיר שהיו בודקים בשמא”. נראה לי לומר שכמו שזה קיים בצורה פרטית, כך קורה באופן כללי. כיום, כשעם ישראל חזר לארצו, נבואה נזרקת בפי הורים איך לקרוא לילדיהם, לא רק לפי תכונותיו ומהותו הפנימית, אלא גם על פי המצב הלאומי של עם ישראל. לא בכדי אנחנו רואים שיש ‘טרנדים’ לקריאת שמות. זה לא סתם מקרה חסר משמעות, אלא מורה על תהליכים פנימיים שקורים בעם ישראל.