לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ אֲנִ֣י יְהֹוָה֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃
שמות ו ו
חמש לשונות של גאולה
ברור שלשונות אלו אינם ששייכים להיסטוריה, אלא דברי אלוקים חיים לכל אחד מישראל בכל עת. “והוצאתי אתכם” – ההוצאה, עניינה להוציא את האדם מן הצרה באופן הכי פשוט, מן המצר הפיזי שבו אדם נמצא. “והצלתי אתכם”, לעומת זאת, היא להוציא את המצר מלב האדם. הרבי מליובאוויטש אמר שיותר קשה להוציא את הגלות מהיהודי מאשר להוציא את היהודי מהגלות. צריך שהאדם ירצה לצאת מהמצר הזה שהיה נמצא בו. הרבה אנשים בוחרים להישאר במקומם הנפשי. “וגאלתי אתכם” היא גאולת הרוח, המודעות להוצאת הכוחות של האדם מן הכוח אל הפועל. זו מהותה של כל גאולה – להכניס את ‘אלופו של עולם’ לתוך הגלות, האל”ף המפרידה בין גולה לגאולה. אדם שיצא מן המצר, והחליט לצאת גם בתודעתו, צריך מעתה לפעול להוציא כוחותיו מן הכוח אל הפועל, להיות בן חורין ממש. “ולקחתי אתכם לי לעם” היא היותו של האדם שותף לה’, פועל בעולם באופן מלא. הפעם הראשונה שהמושג ‘לקיחה’ מופיע בתורה הוא לגבי הפרדת האישה מן האיש, חווה מאדם (“כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת”). הפרדה שנועדה ליצור שותפות רצונית ובחירית, ולא חיבור שהוא רק טבעי. “והבאתי אתכם אל הארץ” היא התוצאה הסופית של כל התהליך של גאולה, שבו ה’ שורה על האדם כמו ששכינה שורה בארץ ישראל, “הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'”.