משה נהג בטובת עין

כתיב בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי, הנה כבר אמרנו במק”א שמרע”ה הוא המוח של ישראל ואהרן הוא הלב של ישראל, ואמרו ז”ל נדרים (ל”ח.) שניתן הפלפול למשה ומשה נהג בו טובת עין ונתנו לישראל, והיינו שמשה המשיך לישראל מוחין חכמה בינה ודעת וממנו הפלפול של אמת בישראל, ואהרן המשיך לישראל תשוקה לאביהן שבשמים ברשפי אש שלהבתי’, והתשוקה היא תולדות הלב שהוא חם, וכבר דברנו מזה, אך זה בלא זה אי אפשר כי אין נותנין מן השמים חכמה בינה ודעת לאיש שתשוקתו מונחת בהבלי עולם, אלא בה במדה שאדם משתוקק לאביו שבשמים, משפיעין לו חכמה בינה ודעת, ובמדרש יהיב חכמה לחכימין ולא לטיפשין, כי היו מלכלכין החכמה באשפה, ומקרא מלא הוא למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין, וע”כ אהרן נקרא דרועא ימינא דמשה שמשה השפיע בישראל רק ע”י השפעת אהרן, והנה סוכות הוא שבאין להסתופף תחת צלא דמהימנותא, אך זה הוא לעומת התשוקה שאדם יש לו להש”י, בה במדה נתקיים הביאני המלך חדריו, והסוכה קולטתו: ידוזה שאיתא בזוהר כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסוכות תחות צילא דמהימנותא ומאן דליתא משרשא וגזעא קדישא דישראל לא יתיב בהו ויפיק גרמי’ מתחות צלא דמהימנותא, כי במדרש ארבע תשוקות הן, ואחת מהן תשוקה של ישראל לאביהן שבשמים, וע”כ מי שלבו משתוקק לאביו שבשמים הנה הוא משרשא וגזעא קדישא דישראל, ובאמת כל ישראל בני אברהם יצחק ויעקב יש להם תשוקה לאביהן שבשמים, אלא העונות מטמטמים לבו של אדם ונשארה האהבה מוסתרת בעומק הלב לבד, אך אחר ר”ה ויוה”כ שנטהרו לבם של ישראל בהכרח, אלא שלזה הרבה ולזה מעט, ובכל איש ישראל נתעוררה התשוקה, ע”כ אז הזמן לסוכות, וזהו בצלו חמדתי וישבתי: טווהנה נראה כמו שסוכה דוגמת ענני כבוד בזכותו של אהרן, כן לולב שהוא המשכת הדעת, וכמו שאנו אומרים תשפיע שפע ברכות מדעת עליון כנודע הוא בזכותו של משה, שמשה הוא המוח והשכל של ישראל כנ”ל: